דני כתרי. תמיד רצה להיות אמן
"לפעמים צריך התערבות חיצונית כדי להתמצא מחדש במרחב וללכת למקום חדש". לתובנה הזו הגיע צלם הסטילס דני כתרי,
בהתייחסו למשבר הכלכלי של 2008, שהותיר גם אותו מחוסר עבודה.
עד אז, כתרי צעד בדרך הבטוחה -- "הדרך הפולנית", כפי שהוא מכנה זאת -- ועבד כמנהל שיווק קרנות נאמנות. "גדלתי בבית ובחברה שבה עושים מה שצריך, לאו דווקא מה שרוצים. לא הייתה לי בעיה עם זה. זה הרגיש לי טבעי ונכון. בתחילת חיי הבוגרים רכשתי את מקצוע המלונאות ועבדתי כפקיד קבלה. מאוחר יותר, כשנישאתי ונולדו בנותיי, היה לי חשוב להיות בבית בערבים והחלטתי לשנות מקצוע. עברתי קורסים בנושאים כלכליים והפכתי להיות יועץ השקעות. בהתחלה עבדתי בתוך מערכות ואחר כך עברתי לשוק הפרטי, נהייתי מבצע בבורסה -- ברוקר", הוא מספר.
משרד ממוזג, חליפה, משכורת מתקתקת בתאריך קבוע. זו היתה עבודה מלחיצה?
"מלחיצה, אבל כזו שלא השפיעה על אורך החיים שלי. בסך הכול מילאתי את הרצונות של הלקוחות שלי, ייעצתי להם במה כדאי להשקיע והאמת היא שעשיתי את זה בהצלחה גדולה. זו הייתה תקופה שגם עבדתי הרבה מול התקשורת בארץ ובעולם והייתי מרואיין קבוע בעניינים כלכליים".
נחזור עוד קצת אחורה בזמן, 51 שנים בערך. כתרי בן השבע פוגש במצלמה והקליק מיידי. מאותו רגע ולאורך כל חייו, הילד, שהפך לנער ואז לגבר, לא הפסיק לצלם. "הרבה לפני שהפכתי את הצילום למקצוע כבר הייתי מקצוען", הוא נזכר.
אז למה לא להיות צלם מההתחלה?
"למרות שההבעה דרך אמנות הייתה חלק ממני, תמיד רציתי להיות אמן ותמיד ציירתי וכתבתי וצילמתי, עדיין לא הייתי בשל ללכת בדרך הזו. פשוט לא יכולתי לראות את המסלול הזה כדרך חיים שאוכל להתפרנס בה".
צילום של דני כתרי. משלים הכנסה כשומר בחברת אבטחה
אנחנו מגיעים כמעט עד להווה. 2008. העולם מזדעזע במשבר כלכלי שיש הממהרים להכתירו כחמור ביותר מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת. רבים מוצאים את עצמם מחוץ למעגל העבודה וכתרי ביניהם. "השוק פלט אותי", הסביר. "במקצוע שלי, בנקאות, קולטים אנשים צעירים ואני, שהייתי כבר בן 55, לא התאמתי לפרופיל. פתאום מצאתי את עצמי ללא פרנסה".
בסינית, המילה משבר מורכבת משני סימנים: אחד מסמל טרגדיה והאחר מסמל הזדמנות. האם הרגשת שזו טרגדיה?
"ממש לא. אבל הבנתי שאני עומד בפני שינוי מהותי ומשפחתי ואני צריכים להסתגל לסגנון חיים חדש. בשבילי זו הייתה הזדמנות לעשות את מה שבעצם תמיד רציתי לעשות, ומכיוון שהיה לי המון ניסיון בצילום, קפצתי למים והתחלתי לעבוד כצלם".
אילו תחושות ליוו אותך במהלך השינוי?
"בעיקר טרדות כלכליות. היה ברור לי שהחיים ממשיכים, שצריך לשלם שכר דירה וחשבונות, לקנות אוכל וכל מה שבית דורש. אבל שני דברים עמדו לזכותי: האחד, שאני טיפוס אופטימי מטבעי ומאמין שהדברים מסתדרים על הצד הטוב שלהם. שתיים, ידעתי שאני צלם טוב, עם נקודת מבט אישית ושיש לי מה להציע".
אפשר להתפרנס מצילום?
"אני עדיין בתחילת הדרך ושלוש שנים זה לא הרבה זמן בשביל לבנות את עצמך כצלם. אני מרוויח כסף מהצילום, אבל עדיין לא מספיק ואני עושה עוד דברים בשביל להתפרנס, כמו עבודה כשומר בחברת אבטחה".
יש לך ידע וניסיון בהשקעות, עבדת במערכות גדולות וייעצת לאנשים אחרים איך לעשות כסף -- איפה הכסף שלך?
"האמת שאף פעם לא באמת עניין אותי לעשות כסף. הייתי עושה מה שהעבודה שלי דרשה ממני ומקבל את המשכורת שלי; ובאופן כללי, תמיד הייתי הרבה יותר טוב בעשייה למען אחרים מאשר לעצמי".
כתרי לא רק מדבר, הוא גם עושה. "אני מתנדב כחבר בוועדת ביקורת בעמותת 'רוח טובה', שהחלה כעמותה לקירוב בין חילונים לדתיים והיום היא העמותה הגדולה ביותר לגיוס מתנדבים. אני מתנדב גם ב'ידיד לחינוך', עמותה ייחודית המגייסת גמלאים לסיוע במערכת החינוך. אני, למשל, מגיע פעם בשבוע למשך שעתיים לבית ספר במושב קדימה ומקריא לילדים סיפורים -- מחיים נחמן ביאליק, דרך אלתרמן ועד הכבש ה-16. זו עבודה מדהימה ואני מאוד מחובר אליה. בגלל שהילדים רצים ומטפסים עלי מיד כשהם רואים אותי, הדביקו לי את הכינוי 'החלילן מהמלין'".
צילום של דני כתרי. מתמקד בעשייה למען אחרים
כתרי, שחיוך אמיתי, שליו ובטוח לא מש מפניו במהלך השיחה, נראה מאושר בדרך בה בחר. בגיל 55, בו רוב האנשים נאחזים במה שיש כבאוצר, הוא הפך משבר להזדמנות והוכיח לעצמו וגם לנו, שאף פעם לא מאוחר מדי לשנות.
"כשפיטרו אותי", הוא אומר כשאני מנסה להבין את פשר החיוך התמידי, "זו הייתה תחושה של זקן אסקימוסי, שמושיבים אותו על המזחלת ומשלחים אותו לערבות השלג הנצחיות. אלא שאני הרגשתי שיש לי עוד כל כך הרבה מה לעשות וכל כך הרבה מה להציע, שקפצתי מהמזחלת, הוצאתי את המצלמה וצילמתי אותה מתרחקת בלעדי".
צילום של דני כתרי. מקצוען
לאתר מהות החיים
