לגלות את התדר הפנימי (צילום: thinkstock)

זמן האביב, לפחות מבחינה גופנית, הוא באמת חג החירות: זה הזמן לצאת מעצמנו לחופש, להתאוורר, לזוז. תנועת הגוף יכולה לספר לנו המון על עצמנו, על דברים ששכחנו והדחקנו בדרך.

מקום ללא מלים

אני גיליתי את שפת הגוף בסדנת התנועה הראשונה שלי, ומאז רק חיפשתי לחזור למקום הזה. עכשיו, לשמחתי, אני חווה את זה שוב. 

הנזיר הויאטנמי טיך נהאת האן האמין כי "הנשימה היא הגשר המחבר בין החיים לתודעה, המאחדת את הגוף ואת המחשבות שלך". שנים רבות שאני מבקשת למצוא את נקודת האיזון בין החיים הפנימיים שלי, הבית והמשפחה לבין החיים "החיצוניים" שלי - העבודה והקריירה. זהו קונפליקט בסיסי בחיים של רובנו. כולנו רוצים הכול מהכול - גם משפחה חמה ותומכת המכילה זוגיות והורות פעילה, וגם עולם ועניין מלא במישור המקצועי. 

מצאתי את עצמי כל כך עמוסה תמיד ברחש אינסופי של מחשבות פנימיות על מה אני רוצה, לצד אינסוף רשימות של מה אני צריכה לעשות, שהרעש הפנימי הזה יצר בתוכי מתחים וקונפליקטים פנימיים מתישים. שאלתי את עצמי: איך אני מוצאת מיקוד פנימי וחיצוני בעומס החיים המהירים שלי?

"הפכים מולידים התאמה. מתוך חוסר ההתאמה צומחת ההרמוניה הנאה ביותר": כה אמר הפילוסוף היווני הקודם הרקליטוס, אך האם איזון תמיד נוגע בניגודים, בהפכים? האם תפקידו לנסות לחבר ביניהם, בניסיון למצוא את נקודת האיזון הפנימית בתוכנו? בטרם נצא למסע, חשוב שנשאל את עצמנו מה אנחנו מחפשים לאזן, מה מרגיש לא בבלאנס אצלנו, איפה עיקר הקונפליקטים בתוכנו, ונבין אילו ניגודים אנו מבקשים לחבר בחיינו.

הפגישה שלי עם אושו

מכיוון שלא מכבר התחלנו את מסע החיפושים שלנו יחד, אני בוחרת להכיר לכם את מה שאני פתחתי איתו את המסע הרוחני שלי ב-1997: המדיטציות המופלאות של אושו. הכרתי אותן לראשונה במסע לתאילנד.

"אני אבקש שכל ולא לב; כי אדם טיפש לא יודע מה לעשות בלב, גם אם יש לו לב", אמר הדחליל ב"קוסם מארץ עוץ". "ואני בוחר בלב," ענה לו איש הפח, "כי שכל אינו מביא אושר ואושר הוא הדבר הנפלא ביותר בעולם".