העיקר שתמיד יהיו במקרר ג'ינג'ר ובצל ירוק - עם השאר אפשר לשחק. אגדאשי טופו (צילום: ילנה ויינברג)

אחרי זמן לא רב שוב הרגשנו רעבים – עניין מפתיע, בהתחשב בכך שעברו פחות משלוש מאז שסיימנו ארוחה בת שעתיים במסעדה יוקרתית. האוכל היה מדהים, כמצופה, אבל הבעיה היתה שהוא הגיע במנות קטנות. כשחזרנו למלון החלטנו לשים את הגאווה בצד ולחפש אוכל סיני, שכן המסעדות הסיניות ידועות במהירות, במנות נדיבות ובמחירים נמוכים. שיטוט קצר הביא אותנו לפאתי מסעדה קטנה עם בעלים היפראקטיבי במיוחד.

"אני מבטיח לא להפוך אתכם לטבעונים", הוא הצהיר כשראה שאנחנו מתלבטים מה להזמין. "אכלו כל מה שביכולתכם ב-6 ליש"ט, אבל אז אתם חייבים להקשיב לבדיחות. אל תדאגו, הן בחינם".

לחם במילוי חצילים וגבינת עזים. ותודה למחלות הנפש (צילום: ילנה ויינברג)

לכל משוגע יש רגע שבו הוא מבין שמשהו אצלו לא בסדר (אם יש לו מזל, כמובן). אצלי זה קרה כששקלתי ברצינות להשתמש בבצק עלים שהיה מלא בנקודות שחורות. בסופו של דבר השתכנעתי שלא מדובר בגרגירי וניל או פרג שהיצרן החליט להוסיף בנדיבות לבו, אלא בסוג של פטרייה שאני לא באמת רוצה לאכול. להגנתי ייאמר, שכבר סיימתי לשרוף חצילים למאפה החצילים וגבינת העזים שתיכננתי לארוחת הבוקר, ולא רציתי לוותר עליו בגלל סתם עוד פטרייה.

עוד מתכונים בערוץ האוכל של Xnet:

● לחם לבן מהיר שתרצו לאפות כל יום

● ממולאים: מפלפל ועד עוף

● ארבעה מאפי גבינה: זה רק נראה מושקע

לפני שהחצילים הפכו לסלט חצילים במיונז, מחלת הנפש השנייה שלי הצילה את המצב. כבר יותר משנה שאני מכינה את רוב הלחם שאנחנו אוכלים בבית.

יוגורט מתוצרת בית עם מרקחת תפוחים וקינמון. תנו לחיידקים לעבוד בשבילכם (צילום: ילנה ויינברג)

הסבים שלי אף פעם לא זורקים אוכל. כשהייתי קטנה, זה היה טבעי לגמרי שאוכלים את התפוח, גם אם הוא כבר לא כל כך קשה ומבריק ובטוח שלא זורקים אותו רק מפני שהוא כבר לא ממש פוטוגני. ככה גם העגבניות ושאר הירקות. עצם המחשבה להתעלם בהפגנתיות ממצרכים עד שהם כבר קופצים כמעט מעצמם לפח לא עלתה במוחנו.

עוד גרסאות ביתיות למאכלים אהובים בערוץ האוכל של Xnet:

● פיתות ביתיות

● "מילקי" ביתי

● קרמבו ביתי

● אבקת מרק ביתית

● בייגלה חם ביתי

אבל עם הזמן הפכנו איכשהו לבררנים יותר: אם הגמבה כבר לא נראתה כאילו היא עשויה מפלסטיק היא נהפכה לפרסונה נון גרטה בתוך הסלט; חלב שהתאריך האחרון לשיווקו כבר עבר היה מוקצה מחמת מיאוס; ועל גבינות שעמדו כשבוע בכלל לא צריך לדבר.

(צילום: ילנה ויינברג)

אין דבר מרגיז יותר מלמצוא קופסת שימורים חצי אכולה במקרר - זה לא המראה הכי מעורר תיאבון שיש. מצד שני, בו במקום מתעורר אצלי הצורך להכין מזה משהו. ולא רק זה, אלא שהצורך מתגבר כחלוף השעות - שהרי כל דקה שעוברת מקרבת את הקופסה לרגע שבו אפילו אני לא אוכל להציל אותה. במקרה הטוב, החתול הרעב באופן תמידי שגר בגינה יקבל את זה, ובמקרה הרע אנשוך שפתיים ואזרוק את חצי קופסת הפוטנציאל לשעבר לפח.

עוד בערוץ האוכל של Xnet:

● מרק המינסטרונה המושלם: מדריך מפורט עם כל הטיפים

● מרק דגים רוסי: כך מוציאים מקסימום טעם מדגים

● מרק בצל עשיר ב-9 שקלים

הפעם זו היתה קופסת שעועית. מחציתה הראשונה נאכלה כמיטב המסורת הבריטית על לחם קלוי, ואילו מחציתה השנייה העיבה על שמחת יום שישי שלי.

יוצא נפלא גם בלי מצרכים מיוחדים. מרק אוחה (צילום: ילנה ויינברג)

"דארלינג, המקפיא לא נסגר!"

אני פונה למטבח כדי לפתור את משבר המקפיא, אבל הפעם הוא באמת לא נסגר: כולו עמוס לעייפה בקופסאות ובשקיות משונות. עודף שכזה יכול להוביל אצלנו רק לדבר אחד: אוחה! שבועות אני אוגרת פילה דג אחד פה ואדרת דג אחר שם כדי שבסופו של דבר אוכל להכריז בחגיגיות שבסוף השבוע הזה אנחנו אוכלים מרק דגים מושקע. בדרך כלל, רק העיון ברשימת המצרכים של מרקי דגים בספרי בישול מכניס אותי ללחץ. אבל המרק הזה יוצא נפלא בלי מצרכים מיוחדים, במיוחד אם זוכרים לשמור את הראשים ואת האדרות של דגים שמכינים בשבועות שלפני כן.

לפני שגיליתי את נפלאות המרק, הייתי מבקשת ממוכר הדגים שיערוף, יפלט ויזרוק ללא חשש את כל מה שלא אוכל.

בלי לעמוד 20 דקות ליד הכיריים. ריזוטו במיקרוגל (צילום: ילנה ויינברג)

מה יותר נורא מחשק עז למשהו טעים וגילוי מצמרר שבלון הגז נגמר? בעיני, רק חשק עז למשהו טעים, בלון גז גמור ו-הפסקת חשמל. פעם, הייתי מזמינה פיצה ונהנית מתחושת ההשתוללות הפראית שנוצרת מתערובת של גבינה מותכת וקורט בזבוז. היום בהיתי בעצב בבטטות ובדלורית שהבטחתי להן כי אכין מהן מרק, והחלטתי כי כל עוד יש חשמל בבית, אין לפזול לעבר המגנטים שעל המקרר.

עוד בערוץ האוכל של Xnet:

● מתכוני דלעת: בסלט, ממולאת ואפילו בריבה

● פאדג' שוקולד ניו יורקי: שילוב מושלם של טעם ומרקם

● מקלות לחם עם אגוזים ומרווה: ליווי נהדר לגבינות וממרחים

לעומתי, הקלמנטינות נראו בשיאן - כמו שמשות קטנות מלאות שמחה ותחושה חגיגית בגלל השנה האזרחית החדשה שהתקרבה בצעדי ענק.