ניקול ראידמן, מה את יותר: חכמה או ערמומית?

"חכמה. ערמומית אני בכלל לא. גם את כל השטיקים שאני עושה – אני עושה בחוכמה".

 

לדוגמה?

"להשיק בושם באירוע גרנדיוזי. יכולתי להשיק אותו עם 20 איש בחנות והייתי מקבלת אותו אפקט. אני מאמינה שהחיים זה משחק תיאטרון שאלוהים מנצח עלינו, ואני נהנית לשחק בעולם השואו אוף שלי".

 

מי הפרטנרים שלך למשחק?

"אני משחקת מול הרבה אנשים, גם עכשיו כאן מולך. יש לי פילוסופיה דבילית – ואולי היא לא כזאת – שהעולם בנוי כמו גוף האדם, ולכל אדם יש ייעוד. יש אנשים שהם המוח – המדענים, הפוליטיקאים; אנשים שהם הלב – בעיקר אמנים; אנשי הידיים, שהם אנשי העשייה, הפועלים הסינים; ויש את פי הטבעת, שזה המנקים, שבלעדיהם העולם לא היה מתקיים. אז כל אחד בא לעולם עם ייעוד מסוים, ואם כולנו היינו לב – לעולם לא היה שכל. הייעוד שלי זה הלב, לעשות שואו אוף, יצירה, מוזיקה. אבל אני תמיד אומרת למי שרואה אותי – קחו אותי בפרופורציות".

"לכל אדם יש ייעוד. יש אנשים שהם המוח – המדענים, הפוליטיקאים; אנשים שהם הלב – בעיקר אמנים; אנשי הידיים, שהם אנשי העשייה, הפועלים הסינים; ויש את פי הטבעת, שזה המנקים, שבלעדיהם העולם לא היה מתקיים"

 

המשחק האהוב על ראידמן בת ה-28 הוא ללא ספק מונופול. אותו משחק לוח על השגת שליטה באמצעות כסף, כוח ונדל"ן – רק בחיים האמיתיים. את הראיון איתה, שמתקיים בקומת המרתף של בוטיק היוקרה שלה בכיכר המדינה מאדאם דה פומפדור, היא ממקמת בהפסקה של מכירה פומבית באינטרנט בה היא משתתפת, של ריהוט ופריטי נוי ממלון היוקרה הנודע פלאזה אתנה שבאבניו מונטאן בפריז, מקום משכנה כשהיא מבקרת בעיר.

 

"זאת ספה שישבתי עליה לשתות שוקו חם", היא אומרת בטון מתפנק וילדותי, ומונה רשימה ארוכה של רהיטים ומנורות שקנתה. אבל הסנטימנטליות נעלמת כשהיא מציגה ארון יפהפה בסגנון אר-דקו שרכשה, אותו היא רוצה לנסר כדי שיתאים לפינה בבית הענק שזה עתה סיימה לבנות בהרצליה פיתוח. ככה זה בתיאטרון הניגודים של ראידמן, כוכבת הדוקו-ריאליטי "מעושרות", מפיקה, אשת עסקים ושחקנית מבוזבזת, אשר מכילה בגופה הדקיק והשברירי מגוון דמויות המתחלפות לפי מי שיושב מולה.

 

עוד בערוץ האופנה

 

מאחורי המייק-אפ הלבן, הלשון החלקלקה עם משחקי המילים המהירים והראוותנות הבלתי פוסקת, מסתתרת נחמה-ניקול קרוטיאנסקי, הילדה המהגרת בת ה-10 שעלתה מאודסה אל רמת גן, חלק ממשפחה מבוססת כלכלית שנאלצה להשאיר את כספה מאחור ולהתרגל למציאות ישראלית כואבת. אם מחפשים את המניע של ראידמן – זה הפצע שטרם הגליד, ולא יתרפא גם בעזרת עשרות תיקי הרמס יוקרתיים, חליפות שאנל מפוארות ואוסף נעלי כריסטיאן לובוטן. "כשמפלים אותך באוקראינה כי את יהודייה מסריחה, וכשהחברה הישראלית משפילה אותך כי את זונה רוסייה – אז את לומדת לחפש את המקום שלך".

 

"אני יכולה להבטיח לך שאחרי שאני אמות – השם שלי ייחרט בהיסטוריה של המדינה הזאת. אני מגלומנית, ואני לא מתביישת בזה. יש אנשים שהשאיפה שלהם בחיים זה לנסוע להשתזף שנה על חוף בתאילנד, אני לא יכולה לסבול בטן-גב ואחרי יום משתגעת. מגיל 14 אני עובדת. לא כי רציתי, כי הייתי חייבת! יכול להיות שאם הייתי נשארת באוקראינה, הייתי איזה פקאצה שיושבת רגל על רגל, מגהצת את הכרטיס של אבא ומרכלת עם חברות. אולי לא הייתי הופכת להיות ניקול ראידמן. כסף זה משהו שמניע אותי. אחרי שעשיתי את המיליון הראשון לא ישבתי לנוח, המשכתי למיליון השני".

 

 

"בארץ לא מבינים מה אני לובשת. בפריז, אני סטייל, כי שם יש להם כבוד לערכים ולמותגים". ניקול ראידמן ( צילום: אלכס ליפקין )
"בארץ לא מבינים מה אני לובשת. בפריז, אני סטייל, כי שם יש להם כבוד לערכים ולמותגים". ניקול ראידמן (צילום: אלכס ליפקין)

 

 

את חושבת שאם היית גבר היה לך קל יותר בחברה המאצ'ואיסטית בישראל?

"ברור. הייתי גם יותר טחונה בכסף".

 

כמה כסף את צריכה?

"לכסף אין סוף. אני צריכה לצבור ככה, שיהיה לי מספיק לבזבוזים, לעתיד של הבת שלי, וכדי לפתוח בית חולים על שמי".

 

מה את, שרי אריסון?

"למה לא?! ההבדל ביני לבין שרי אריסון הוא אחד: היא קיבלה בירושה, אני אעשה אותו לבד".

 

יש ביניכן גם הבדל נוסף: את מנקרת עיניים, היא בורחת מפרסום כמו מאש. רק לפני שבועיים ראיתי תמונה שלך באינסטגרם מהבוטיק של כריסטיאן לובוטן בפריז עם 20 זוגות נעליים שרכשת.

"וזאת היתה רק הנגלה הראשונה, למחרת הגעתי לשם שוב. תראה, אחד אוסף בולים וכל מיני דברים סתמיים, אני קונה ואוספת נעליים כי אני אוהבת. אני משתפת באינסטגרם כי זאת חוויה אישית שלי. אחד יכול להסתכל ולומר: 'וואו, גם אני רוצה'. אחר יכול להגיד 'מה זה הבזבוזים האלה, תתרמי את זה לחיות מחמד'. את התרומות שלי אני עושה בסתר, ולא חייבת לאף אחד חשבון נפש ציבורי".

"מגיל 14 אני עובדת. לא כי רציתי, כי הייתי חייבת! יכול להיות שאם הייתי נשארת באוקראינה, הייתי איזה פקאצה שיושבת רגל על רגל, מגהצת את הכרטיס של אבא ומרכלת עם חברות. אולי לא הייתי הופכת להיות ניקול ראידמן. כסף זה משהו שמניע אותי"

 

את נהנית מהחצים שנשלחים אלייך?

"אני אוהבת לעורר אנטגוניזם. משעמם לקום בבוקר ולהיות מאמי לאומית. אני קמה בבוקר, לובשת פרוות, משוויצה בעושרי. אין לי מה להסתיר. לא עשיתי את הכסף הזה בדרך לא כשרה, עשיתי אותו בשתי ידיים. אני יכולה לתרום, לקנות תיק במאה אלף שקל. אנשים יכולים להסתכל ולהגיד 'כל הכבוד, גם אני רוצה', ואנשים צרי עין מקבלים כוסטינול במתנה. אתה יודע מה זה כוסטינול? תרופת פלא".

 

ואת חיה בשלום עם התדמית הנובורישית שלך?

"תיק של הרמס וחליפה של שאנל זה לא נובורישיות, זה קלאסה! לצערי, בארץ לא מבינים מה אני לובשת. בפריז, אני סטייל, כי שם יש להם כבוד לערכים ולמותגים".

 

איזה ניקול ראידמן את באמת: של "מעושרות" או של פריז?

"יאללה, מה נראה לך? אני ניקול ראידמן של פריז".

 

אבל ההתנהגות שלך ילדותית. אם להשתמש בפסיכולוגיה בשקל, את כמו ילד שמרגיז את ההורים שלו כדי לקבל אהבה.

"הרבה אנשים עם הון עצמי גבוה מאוד נרתעים מחשיפה, כי הם חוששים ממה שיגידו עליהם, כי הם מפחדים לנקר עיניים. מי שנוח לו, יגיד שיש לי כספומט פרטי בבית, סבבה. זאת זכותו המלאה. אבל רק בשביל הפרוטוקול: לי ולמיכאל (צ'רנוי, אוליגרך, בן זוגה ואב בתה מישל, א"י) יש חשבונות בנק נפרדים. ולכן, מיכאל גם לא מתערב בכמה זוגות נעליים ניקול קנתה, ברור?"

 

מה את עונה למי שאומר שאת חיה על חשבונו של מיכאל צ'רנוי?

"שכואב לי הפות".

 

וברצינות?

"אנשים שמכירים אותי, יודעים את הדרך שעשיתי. אני לא צריכה להצטדק בפני אנשים שמעניינים לי את התחת. זכותם של אנשים לחשוב מה שהם רוצים. האולקוס הוא אצלם – לא אצלי".

 

איך השתנה סגנון הלבוש שלך מאז שהכרת את צ'רנוי?

"התחלתי ללבוש ג'ינסים".

 

כי הוא רוצה לידו מישהי שמתלבשת לגילה ולא נראית כמו דודה?

"אל תעליב, אני נורא אוהבת את סגנון הזקנה השיקית שלי. אבל מיכאל לא מתלבש פורמלי כל הזמן, אז זה לא הגיוני שהוא בג'ינס וחולצת פולו, ואני עם חליפת שאנל ותכשיטים. אז אני לובשת ג'ינס עם טוניקה. אי אפשר להיות מוגזמת בעשר בבוקר".

 

 

אביגדור ליברמן. "ליברמן הוא חבר והלוואי לכולם חבר כמו ליברמן" ( צילום: אלכס קולומויסקי )
אביגדור ליברמן. "ליברמן הוא חבר והלוואי לכולם חבר כמו ליברמן" (צילום: אלכס קולומויסקי)

 

 

ביום חמישי הקרוב יתקיים אירוע TLV פאשן נייט, בו יחגגו הבוטיקים את קולקציות הסתיו החדשות שנכנסו לכיכר הכי עשירה בישראל. את האירוע יזמו בשנה שעברה מספר בעלות בוטיקים בכיכר המדינה, ובראשן הלגה גוטסדינר-קוק מבוטיק הלגה עיצובים. בשנה שעברה התקיים האירוע באווירה עכורה שיצרה עיריית תל אביב, אשר רשמה דו"חות לבעלי העסקים בכיכר. השנה דווקא הצטרפה העירייה לחוגגים, אולי בזכות קרבת התאריך לבחירות המקומיות.

 

ראידמן, מצדה, מתייחסת בשלווה לדו"חות שקיבלה בשנה שעברה. "קיבלתי דו"ח על סוס, על כרכרה, על קקי של סוס שעשה פעמיים, על כל כנרית שהיתה בחוץ, על כל כינור ועל הגנרטור. על שטויות. מה זה 14 דו"חות של 250 שקל? חולצה אחת של ז'אן פול גוטייה? כמו שאומרים אצלנו בהומואית, על זונה לא מאיימים עם זין, אז על ניקול ראידמן לא מאיימים בדו"ח של 250 שקל".

 

איך יחגגו בבוטיק שלך השנה?

"הפתעה. אבל כמובן, אני ממשיכה בגיי-לנד שלי. אני עושה מצעד גאווה פרטי. זה הרעיון, זה מה שאני מאמינה בו".

 

את עושה את זה דווקא? זו מחאה כלפי מה שקורה ברוסיה?

"אני לא נוסעת לרוסיה בתור מחאה. אחרי שהבעתי את דעתי על פוטין, לא כדאי לי להגיע לשם, כי אני אחזור לכאן בחלקים".

 

את באמת חושבת ככה?

"לא חושבת, יודעת. ככה זה עובד. אם אתה חושב אחרת ממה שהמשטר מחליט, אתה בבעיה. כמו שאמרתי על אנסטסיה מיכאלי בזמנו – שהיתה ידידה טובה, והתבטאה בצורה מסוימת על הומואים – איחלתי לה באהבה גדולה שאחד משמונת ילדיה, על פי הסטטיסטיקה, יהיה גיי ושהיא תהיה גאה בו".

 

אפרופו מיכאלי וחברך הקרוב, שר החוץ אביגדור ליברמן. איך מתיישבת הליברליות שלך בנושא זכויות אדם עם הדעות הימניות שאת מחזיקה?

"את שמאלנית, נכון?! כל העיתונאיות שמאלניות. ליברמן הוא חבר והלוואי לכולם חבר כמו ליברמן".

"מה זה 14 דו"חות של 250 שקל? חולצה אחת של ז'אן פול גוטייה? כמו שאומרים אצלנו בהומואית, על זונה לא מאיימים עם זין, אז על ניקול ראידמן לא מאיימים בדו"ח של 250 שקל"

 

אז היא שולפת סיגריה נוספת ומחפשת בשולחן הגדול שלה תוכנית תכנון אדריכלית. "אני הולכת לקנות בית ביישוב חולית על גבול עזה, נשבעת לך. 600 אלף שקל בית, 120 מ"ר, עם בנייה ירוקה ואנרגיה סולרית".

 

מה תעשי שם?

"אשב על הגג עם הבת שלי ועם קלצ'ניקוב ואעשה אנגרי בירדס: הנה ערבי! יורים! אבל יותר מזה, אני אקנה טנק ורוד עם אבני סברובסקי. אני ימנית קיצונית, כי חברה שלי נהרגה בפיגוע כשהייתי ילדה, טוב?"

 

ומה עם לגלות סובלנות?

"עזוב, די".

 

אני לא מבין...

"איך ילדה שגדלה באודסה תחת אנטישמיות הפכה לגזענית?", היא משלימה את השאלה. "היחס הזה הוא רק לטרוריסטים".

 

אבל לא כל הערבים טרוריסטים.

"אני גם לא חושבת. יש לי לקוחות ערבים, חברים. לקוחה מרמאללה שקונה במיליונים. מה אכפת לי. אבל התפיסה שלהם, איך שהם מגדלים את הילדים עם השנאה כלפינו, אני לא יכולה. אבל אם אני אראה ילד בן 10 מתקרב עם תותח, אני יורה בו!"

 

 

ולדימיר פוטין. "אחרי שהבעתי את דעתי עליו, לא כדאי לי להגיע לרוסיה, כי אני אחזור לכאן בחלקים" ( צילום: gettyimages )
ולדימיר פוטין. "אחרי שהבעתי את דעתי עליו, לא כדאי לי להגיע לרוסיה, כי אני אחזור לכאן בחלקים" (צילום: gettyimages)

 

 

בואי נחזור אל התותחים של כיכר המדינה: לואי ויטון סגרו את החנות ועברו לקניון רמת אביב, שנפתחות בו חנויות נוספות כמו לונגשאמפ, פקטורי 54 ועוד. לא מתחשק לך לעבור לקניון? תהיה לך שם חנות יותר גדולה, מן הסתם.

"לא מספיק לך שלוש קומות? אני אוהבת את הכיכר. באופן אישי, עם כל האהבה שלי לדויד (רינגלהיים, מנהל לואי ויטון ישראל, א"י), הוא הפסיד אותי כלקוחה. אני אוהבת לרדת לעם, אבל בקטן. כל הדרך מהחניון של הקניון לחנות, זה סבל. בכיכר יותר נעים – עוצרים את הרכב, קופצים, קונים ויוצאים".

 

בקרוב תיפתח חנות של דיור בכיכר וסטודיו של דורית בר אור – כיצד הם יתרמו לאווירה?

"בעיניי, חנות של דיור בכיכר זאת טעות. אחרי ג'ון גליאנו יימח שמו וזכרו, דיור כבר לא מותג מעניין. אני שרפתי את כל הבגדים של גליאנו בארון אחרי הדברים שהוא אמר. אני לא קונה גליאנו וכל יהודי שמכבד את עצמו, אסור לו שיקנה גליאנו. כאמור, הוא כבר מזמן לא שם, והיום אני מרגישה שדיור מאבדים את דרכם. חנויות המותג היחידות שכדאי לפתוח בישראל זה שאנל או הרמס – ואני עובדת להביא אותם ארצה. אבל אני מעריכה את העבודה של אניגמה, ואם היא היתה שואלת אותי, אני חושבת שהיתה יכולה לפתוח חנות אחרת של המותגים שלה".

"יש לי לקוחות ערבים, חברים. לקוחה מרמאללה שקונה במיליונים. מה אכפת לי. אבל התפיסה שלהם, איך שהם מגדלים את הילדים עם השנאה כלפינו, אני לא יכולה"

 

אולי זה מתאים לאווירה של הכיכר, שאליה מגיעות כיום בעיקר נשים רוסיות?

"90 אחוז מהלקוחות בכיכר הן לא רוסיות. אני רואה את האוכלוסייה שנכנסת, מי שקונה אצלי זה מעמד הביניים, בנות שקונות בקניון רמת אביב, נשות עסקים, עורכות דין".

 

ואיפה קונות נשות האוליגרכים?

"אצלי. בלילה. כי הן לא אוהבות שרואים אותן קונות. החנות נסגרת בשבע בערב כלפי חוץ, בפנים היא עובדת. לא כולן ניקול ראידמן שמעלה לאינסטגרם".

 

בבוטיק שלך קיימים חשבונות פתוחים לנשים "מוחזקות", כמו שקורה בחנויות אחרות בכיכר?

"אין אצלי דבר כזה. אם יש לך שוגר דדי, לא מעניין אותי אם הוא שוגר או דדי. העיקר שהכרטיס מתגהץ. אצלי לא לוקחים ומשלמים בסוף החודש. כאן זה לא מכולת. אתה רוצה – תקנה".

 

 

הבוטיק של ראידמן. "אם יש לך שוגר דדי, לא מעניין אותי אם הוא שוגר או דדי. העיקר שהכרטיס מתגהץ. אצלי לא לוקחים ומשלמים בסוף החודש" ( צילום: אלכס ליפקין )
הבוטיק של ראידמן. "אם יש לך שוגר דדי, לא מעניין אותי אם הוא שוגר או דדי. העיקר שהכרטיס מתגהץ. אצלי לא לוקחים ומשלמים בסוף החודש" (צילום: אלכס ליפקין)

 

 

איפה את קונה בגדים חוץ מאשר בבוטיק שלך ובשאנל? את נכנסת גם לזארה וקסטרו?

"אני אוהבת את הגופיות של זארה ו-H&M, אבל בשבילי זה בגד חד פעמי. אני זורקת אותן אחרי פעם אחת. חולצה של ז'אן פול גוטייה אני אלבש עשר שנים ולא יקרה כלום. זארה זה איכות חרא. תקנה חיקוי של סלין ב-300 שקל, מה הסיכוי שהחיקוי הזה ישרוד? הניקוי יבש יעלה לי יותר וזה יגיע זוועה".

 

זורקת לפח?

"לפח! דברים איכותיים אני תורמת".

 

אז למה לקנות מראש?

"כשהייתי בהריון, קניתי. ולפעמים אני קונה גופיות לבנות פשוטות, כי זה נעים על הגוף. גם בקסטרו אני קונה בייסיק".

 

ניקול ראידמן אשכרה נכנסת לקסטרו?

"אני נכנסת פעם בכמה שנים".

 

ואיך את מתרשמת מהאופנה שם?

"אני רואה את כל החיקויים למה שאני מחזיקה בבוטיק. כמו שאני יכולה לאכול לובסטר, אני יכולה לאכול מקדונלד'ס וזה יותר טעים לי. לא כל דבר שהוא יקר – הוא איכותי, ולא להפך. אני פשוט לא מספיק עשירה בשביל לקנות דברים זולים, כי קמצן משלם פעמיים. עדיף בכסף הזה לקנות פריטים יפים במותגי על, ושילכו איתי לכל החיים".