>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

למרות שאני עלולה להצטייר לעתים כחסרת פאסון, טקט או מודעות עצמית, אני מוצאת עצמי לא פעם עוצרת וחושבת לעצמי מה הם הדברים שאישה בגילי כבר לא יכולה להרשות לעצמה. למשל, לעשות דיאטת כסאח בלי לחשוש שעור הפנים הכבר-לא-ממש-אלסטי שלי ינזול מטה כמו זוג אוזניים של קוקר ספנייל. אני משערת שיש גם לא מעט בגדים שכבר אסור לי ללבוש, אבל זה בדרך כלל לא מעסיק אותי. מסתבר שאת שרליז תרון זה מעסיק מעט יותר.

 

תרון משחקת בקומדיה החדשה Young Adult את קלישאת מלכת הכיתה שחוזרת לעיר נעוריה על סף גיל 30 ומנסה לגרום לאהוב נעוריה הנשוי לחזור לזרועותיה. בפוסטר שיצא לקידום הסרט מוצגת דמותה של תרון כילדת כאפות מזדקנת עם חולצת הלו קיטי, סווטשירט מביך, טריינינג מהוה וקוקו של בת טיפשעשרה מנוונת.

 

 

תרון. מודאגת מנשים מבוגרות שאוהבות את הלו קיטי ( צילום: gettyimages )
תרון. מודאגת מנשים מבוגרות שאוהבות את הלו קיטי (צילום: gettyimages)

 

 

מתברר שהרעיון לעטוף את הדמות השנויה במחלוקת בחולצת הלו קיטי היה בכלל של תרון, שהרגישה שהנ"ל זועקת כולה את טרגדיית הפתאטיות של המבוגרות שנאחזות נואשות בנעוריהן הנוצצים עם לבוש מנותק מכל הקשר כרונולוגי. "אני לגמרי נדהמת מהלו קיטי", טענה תרון בראיון, "אני רואה המון נשים בגילאי ה-30 מסתובבות בשיט של הלו קיטי, ואני מרגישה שזה לא מדאיג אף אחד, למרות שזה אמור. אחרי שהבנתי את הדמות שלי בסרט, עדכנתי את מחלקת הלבוש שהיא מוכרחה, פשוט מוכרחה, ללבוש חולצה של הלו קיטי".

 

 

טלי סיני ריקליס. הכסף עוזר גם לילדותיות להיראות טוב יותר ( צילום: ניר פקין )
טלי סיני ריקליס. הכסף עוזר גם לילדותיות להיראות טוב יותר (צילום: ניר פקין)

 

 

בעוד תרון יוצאת מנקודת הנחה שנשים מבוגרות שמרשות לעצמן להתלבש כנערות חסרות דאגה הן פתאטיות, אני דווקא רואה אותן בדיוק כמו שהן באמת - מובטלות. כלומר, אלא אם כן העבודה שלהן היא להיראות צבעוניות, עליזות ומתיילדות, ע"ע המעצבת בטסי ג'ונסון, הזמרת קייטי פרי, או בלוגריות אופנה שאשכרה מתפרנסות מזה, כמו סוזי באבל הבריטית. זה יכול לעבוד גם במקרה של נשים עתירות מרשרשים כמו טלי סיני ריקליס או ריס וויתרספון ב"לא רק בלונדינית", אבל מעבר לדוגמאות הללו – הלבוש ששרליז תרון מוצאת כפאטתי הוא פשוט לבוש לא פרקטי.

 

נמלות היומיום הקדחתניות שאנחנו, הנשים הממוצעות, נאלצות להסתפק במדי מבוגרים – שזה, במילים אחרות, בגדים שהם מכובדים מספיק כדי שלא ניראה רע, אך מינימליסטיים ופונקציונליים מספיק כדי שנוכל לצלוח ללא הפרעות מיותרות יום עבודה שגולש לרוב עד ל-15 שעות.

 

 

בגדים של קום איל פו (למעלה) וגרטרוד. התברגנות, או התעייפות? ( צילום: רוני כנעני, עמית ישראלי )
בגדים של קום איל פו (למעלה) וגרטרוד. התברגנות, או התעייפות? (צילום: רוני כנעני, עמית ישראלי)

 

 

זה לא מקרי שבגיל מסוים נשים עוברות מרפרטואר ג'אנק מנצנץ, קיטשי ומלא השראה, לפאלטה המונוכרומטית המפויסת של קום איל פו / גרטרוד / לולו ליאם לבנות. לא הייתי קוראת לזה התברגנות, הייתי קוראת לזה התעייפות.

 

גיליתי שגם לי זה קרה לא מזמן. הפכתי מבחורה שהיתה רוקמת פרחים על מדי הצבא שלה (למרות איומיו של מר רס"ר) על מנת לא להיפרד ממה שהחשבתי כביטוי המשמעותי ביותר שלי - לבחורה שמסתובבת בסמטאות הבדים צפופות הטסטוסטרון של נחלת בנימין בג'ינס בויפרנד בגזרה גבוהה, אבועגלה פרומה ושמנונית מהגיהינום וטי שירט חלקה ומיוזעת. יש לי כל כך הרבה עבודה בגזרת איך אחרים ייראו, שכבר לא מעניין לי את התחת איך אני נראית.

 

 

תרון. מזדעזעת מלבוש המנותק מהקשר כרונולוגי ( צילום: gettyimages )
תרון. מזדעזעת מלבוש המנותק מהקשר כרונולוגי (צילום: gettyimages)

 

 

המחשבה על ללבוש בגילי (העוד לא מופלג, 28) חולצה זועקת תשומת לב עם הדפס של הלו קיטי, היא בלתי הגיונית. רק חסר לי שמישהו יעצור אותי בשביל לשאול בת כמה אני, ויגזול שתי דקות מהלו"ז הבלתי אנושי שלי. אין לי זמן לשטויות האלה! להעניק תשומת לב לבגדים שלך זה חתיכת מסחטת אנרגיה, שאדם מבוגר פשוט לא יכול להרשות לעצמו.

 

זו אני מודל 2012: אדם בוגר שעוסק באופנה, אבל מעדיף להתלבש משעמם כדי שאף אחד לא ישים אליו לב ויגזול מזמנו היקר. וזו, עם כל הצער שבדבר, המשמעות האמיתית של להפוך לאדם בוגר - המעבר מלהיות קישוט ללהיות כלי.