צילום: shutterstock

ג'אסט מיי לק

לקים, נצנצים, מדבקות לציפורן ועוד, החל מ-3 שקלים

עוד שופינג ברשת

צילום: מרים צחי

לאן נעלמה הטבעת?

תשאלו את 11 הילדים של מלי גרין, שחייבים לגעת בכל דבר

לבלוג של מלי גרין

יום כיף בחיפה

בציר ביקב, סיבוב ברכבל, בילוי במוזיאון: יום כיף עם נוף לים

עוד פעילויות לחופש

קדשה הייתי לעולם. לפחד קראתי אהבה. לפחד קראתי משפחה. יום אחד הפסקתי לפחד ואז הכל נעלם. ומאז אני מוּתרת. מותרת לאהוב, לשנוא, לרכב בשבת לתוך הים, להתאהב בשירים ישנים, ללכת בתוך החיים ולא ליד. נערת חופים בלילות , ואמא בימים. מתכונותי הבולטות: טובת לב, נאיבית, סתומה, ארוכת אף, בעלת חוש לטיגון עמוק ויצירתית למדי בשעות הנץ. אוהבת אהבה עזה את הביציות שלי: ילדתי הגדולה שמגלה קווי אופי של שופטת בית משפט עליון לעתיד , ובני ההיפראקטיבי, עקשן כמו אמא שלו, חכלילי ועגול עיניים.

11.03.14, 10:3924 תגובות

שרה איינפלד  

מחאת העיתונאיות החרדיות: "אמרו לי לכתוב בשם של גבר"

"כשכתבתי על הורות הרשו לי להשתמש בשמי, אבל ברגע שהיה אייטם חדשותי הכי קטן, מילותיי התפרסמו תחת שם של גבר". שרה אינפלד, חרדית לשעבר, מצטרפת למאבק העיתונאיות החרדיות, אשר קוראות לחברה החרדית להפסיק למחוק את הנשים ולאפשר להן להשמיע את קולן

בשנים האחרונות, כמו מתוך קופסת פלאים, חלים תחת עינינו, הלא מספיק משתאות, שינויים חשובים ומרחיקי לכת בתוך הציבור החרדי, שעתידים לשנות את פני ההיסטוריה הנשית.

רשמו לעצמכם את התאריך הזה, שבו נכתבה מחאת העיתונאיות החרדיות. במכתב שהן פרסמו בפורטל אונלייף, הן יוצאות נגד הנוהג בחברה החרדית לדאוג שנשים לא יחתמו בשמן, אלא ישתמשו בשם בדוי. כלומר, אם הן כותבות על בישולים או חיתולים, הן יכולות לכתוב בשמן, אבל, כפי שהן מספרות במכתב, "נשים שכן מביעות דעה או מפרשנות פוליטיקה, כותבות זאת תחת שמות עט גבריים או בשם נטול מגדר, תחת הצנעת שמן הפרטי. רוב הנשים משתפות פעולה, הגם שחלקן עושה זאת תחת אילוץ פרנסה ובלית ברירה".  

 

אייטם חדשותי?

 

...להמשך קריאה

תגובה אחרונה: פל (02.07.14, 20:41)

הוסיפו תגובה >

22.01.13, 11:1427 תגובות

האם ילדיי יזכרו את מה שאני עושה בשבילם?

ההסעות, הארוחות, הבישולים, הקניות, הסחיבות על הידיים באמצע הלילה. שרה איינפלד, חרדית לשעבר, המגדלת לבד את שני ילדיה, מנסה להבין מה הם יזכרו מכל זה

ילדיי התבגרו מעט לאחרונה. כן כן, אני אמה הגאה של בת כיתה ג', ספורטאית, מוזיקאית, שרה במקהלת בית הספר ומכהנת במועצת התלמידים ועוד מעט ילדי השני בכיתה א'.

אני כאמם תוהה רבות האם מי מהם יזכור את כל הימים של המירוץ, הארוחות, הקניות, הבישולים, שיחות החינוך, הנסיעות הליליות לקניית תיקיה / עפרונות / ספר למחר, והקטע הנורא של לחזור הביתה מותשת עם שני ילדים ישנים ברכב ולהעלותם אחד אחד על הידיים כשאני עם עקבים. ועוד ועוד ועוד.

בינתיים הם לא מבינים המון לגבי מהותה של הורות. בכורתי מסבירה בהתרגשות איך תלך ללמוד חינוך וגם איך יהיו לה המון ילדים משלה.

 

הגשם הלך והתגבר

יום אחד הלכנו להצגה. היום התחיל במזג אוויר נעים יחסית, אך במהלך שהותנו באולם, גשם זלעפות ניתך פתאום ארצה.

 

...להמשך קריאה

תגובה אחרונה: David (25.01.14, 22:04)

הוסיפו תגובה >

23.09.12, 09:54115 תגובות

כיפור אחד, החלטנו לנסוע בכבישים הריקים

כילדה היתה בטוחה שאלוהים יהרוג אותה בגלל נעליים לא נכונות או ספר שקראה. בשנה שעזבה את הדת לא הבינה למה אנשים חילונים לגמרי זועמים ונעלבים כשהיא עוברת בכיפור עם מכוניתה בכבישי רמת גן. השנה שרה איינפלד מבינה קצת יותר. בעיקר היא מבינה שאלוהים כבר לא כועס עליה

לפני ארבע שנים, כשהייתי כופרת טריה, יום כיפור עדיין היה טראומה גדולה מדי עבורי. עוד מילדותי הייתי נטרפת מצער בגלל הסיפורים של המורות על הכבשים האומללות עם הפס האדום על הגב שהולכות, בלי ידיעתן, אל מותן הוודאי.

ההיקש המתבקש אלינו, אל בני האדם, היה עוד יותר מפחיד. הייתי ילדה קטנה בכיתה א' שהסתובבה בתחושה שהיא רעה ויש לה פס אדום רחב ומסנוור לכל אורך הגב ועוד מעט קט אלוהים יעניש אותה במוות נורא ואכזרי.

חשבתי שהוא וודאי יהרוג אותי בתאונת דרכים איומה ולכן במשך שנים הייתי יושבת ערה בפלצות רבה כל משך הזמן שבו נסענו באוטובוס לסבתא מבני ברק.

 

...להמשך קריאה

תגובה אחרונה: דניאל (18.01.13, 01:31)

הוסיפו תגובה >

13.09.12, 10:1659 תגובות

חוגגת בלי המשפחה, אבל בדרך שלי

"נולדתי בקהילה חרדית, לכאורה חמה ותומכת ואז, ביום האחד שבו הפסקתי להיות האישה הקטנה והכנועה, נשארתי לבד". שרה איינפלד מתכוננת לחג בלב כואב וגעגועים לאוכל של אמא. לבד אבל בדרך שלה ולא של "קהילה מפוחדת ורבנים נטולי נשמה"

התחיל להיות קריר. החגים היהודיים נופלים עכשיו על ימים של חסד.

לפני כמה ימים ישבתי עם הילדים בהקרנת בכורה של "המכשפה לילי", היה שם קטע שמתרחש בשוק צבעוני בדוי ובו ילדה קטנטנה הילכה על חבל. בני השתאה מאוד למראה התרגיל הנועז. הוא פנה אלי ושאל: "יש לה ביטוח?"

אחרי שהתקפת הצחוק שלי שככה, הבטתי סביב באולם האפל ותהיתי איך זה שכולם יושבים בשלווה בלי שום ביטוח.

בקניון הסמוך לביתי אנשים קונים ללא הכרה, דוכנים מלאים במתנות חג, מזכירים לעולם בעדנה כמה זה סקסי להגיע לארוחה משפחתית עם קומקום ארוך צוואר או מגבת מטבח או תמונה מכוערת.

הסתובבתי שם בלב כואב. אני אפילו לא מכירה את האחיינים שלי ולא יודעת איך אחותי הקטנה (שכנראה כבר גדלה) נראית.

 

...להמשך קריאה

תגובה אחרונה: סיד (19.03.14, 13:47)

הוסיפו תגובה >

27.08.12, 10:3044 תגובות

אל תתנו למערכת החינוך לקבע את ילדכם

מה הם באמת חושבים על סיפורי ההיסטוריה העקובים מדם או על סיפור התנ"ך? שרה איינפלד מזכירה לכם להזכיר לילדיכם לחשוב בעצמם, גם אם בספרי בית הספר העובדות בדרך כלל מאוד חד משמעיות

רק לפני שנתיים הרגשתי תעוקה חרדתית בחזה, בצירוף אושר פולני מובהק: בתי הגדולה פסעה לה לכיתה א', ככה פסעה אורגינל, עם ידיים, רגליים וילקוט. המשקופים בביתנו עוד בקושי הספיקו להתאושש משולחן הכתיבה החדש שהועלה הביתה, מתהדר בצבעי שנהב ולילך וכבר היא עולה לה לכיתה ג'.

גם התינוק שלי הפך כבר לגבר. לא מזמן רשמתי בטוש בלתי מתכלה את שמו על הסינר הקטן שביקשו להביא לפעוטון וככה בצהרי כל יום, הוא ישב לו עם הסינר ופורר על אפו התכול של הפיל המצויר קציצות ופתיתים למכביר, והנה אני קונה לו מכנסיים ענקיים וסנדלים ענקיות ומלווה אותו לגן חובה!

אני רוצה לתת לכם טיפים ואף לספר לכם מעט (מאוד!) ממה שלמדתי בשנים האחרונות ובכלל ולאחל בהצלחה בשנת הלימודים לכל מדעני, רופאי, אלילי הזמר ובעלי הבאסטות של הדור

 

...להמשך קריאה

תגובה אחרונה: יוני (09.09.13, 01:45)

הוסיפו תגובה >

15.08.12, 23:31110 תגובות

רוצה להשמיד את בנק הזרע

לפעמים מתחשק לשרה איינפלד לכתוב שיר הלל לכל האמהות היחידניות כמוה, שלא מצליחות לנשום, שאין להן הסדרי ראייה וששום אב לא לוקח את ילדיהן מדי פעם לסוף שבוע ומצד שני, לפעמים, מתחשק לה להשמיד את בנק הזרע, שלא תהיינה עוד אמהות כמוה

כשרק התחילה החופשה הגדולה, נשמתי נשימה ענקית והסרתי מעל הקיר את רשימת החוגים, מערכת השעות והמטלות היומיומיות. הוצאתי מן הארון בגדי ים וגלשנים, כשבתוכי הפנטזיה כבר חיה: אני מנמנמת על שפת הבריכה וקוראת לסירוגין את ג'ים ונהג הקטר, הילדים מציקים למציל ועוד חופש גדול ומלא אתגרים ממתין לכולנו בפתח.

אבל, בשונה מאמה ההיפראקטיבית, בתי בת השמונה החליטה לפתוח את החופש דווקא בארגון כל הפריטים עבור החזרה לבית הספר. בעקשנות מופתית היא סחבה אותי ממדף למדף ולא שקטה עד ששורת דפדפות ומחברות ועפרונות ותיקים, כולם מאכלסים כבשה מטופשת בפוזות שונות בחזיתם, כבר עמדו הכן, גורמים לי לקרוא בפעם האלף ואחת: "זו באמת הבת שלי?"

 

  ( צילום: שרה איינפלד )

 

ילדתי היא חלומה של כל אם.

 

...להמשך קריאה

תגובה אחרונה: מאמין חילוני ויודע למה (09.09.12, 18:34)

הוסיפו תגובה >

05.08.12, 13:00328 תגובות

בשם החסידות: הרגשתי שנואה ודחויה בתוך ביתי

כשהוא הודיע לה אחרי הפעם הראשונה שאסור להם לישון יחד בצהרים ושאסור לה להתקרב אליו יותר מדי, היא בלעה את עלבונה הצורב. עד שיום אחד לא יכלה יותר ועזבה. שרה איינפלד, חרדית לשעבר, נזכרת בימים בהם הרגישה בודדה, עזובה ופצועה

כשהייתי נערה תמה עם קוקו כזה קטן וצנוע, המבצבץ מפאתי העורף, האמנתי כמו רבות מחברותי, שאם הרבי אומר "כן" על שידוך ונותן את ברכתו לנישואים עם בחור שטרם ראיתי, אז זהו הבחור שעמו אחיה כל חיי, כי הוא המיועד. אחרי הפגישה היחידה שלי עם הבחור, זו שאחריה אסור לדבר ולהפגש בכלל, התביישתי להודות בכך שחוץ מבעתה וחלחלה, אני לא חשה שמץ של התרגשות לקראת חתונתי העתידית.

 

  ( צילום: שרה איינפלד )

 

תמימות, ערגה ולבסוף - ניכור

והנה, ככלות ימי אב, נלקחתי אחר כבוד למדוד את שמלת הכלה שלי. באותה עת דרשה ממני המדריכה להלך אך ורק בתחתונים לבנים, בגלל תורה עקובה מדם של כתמים בכל מיני גדלים.

 

...להמשך קריאה

תגובה אחרונה: דני (31.03.14, 02:20)

הוסיפו תגובה >

07.07.12, 20:54178 תגובות

גיוס לכל  

כת החרדים: אגרסיבית ומתבדלת

"הילדים שלכם הם בשר תותחים להגנה על עצלות". שרה איינפלד, חרדית לשעבר, שהחליטה להתנתק מהחברה אותה היא מכנה היום כת, מבקשת מההורים השולחים את ילדם לצבא לזכור שהוא עומד להיקרע שם, בזמן שילדים בני גילו יעלו וירדו להם לחדר האוכל בישיבה, ממש כמלאכיו של יעקב

"בחור ישיבה מוותר על קולנוע, מין ובילויים ונכנס 'מרצונו' לפנימייה", כותב יהודה קוטקס בטור "קשה להיות בחור ישיבה" ב-ynet. אלפי חנונים במדינה מוותרים על אותם דברים ונכנסים מרצונם לאוניברסיטאות ולמכון וויצמן. השאלה היא מי חייב ללכת לצבא ומי ולא, ולמה? אנא, תנו לי תשובה הגיונית אחת.

החרדי - נציגו של אלוהים עלי אדמות?

מעשה ששמעתי מפי מוהרה"ג שולמית אלוני, אמנם לא באופן ישיר, אבל זהו ציטוט שאני חוזרת עליו בכל הרצאת מבוא שלי. מדוע כשאנשים רואים חרדי, שאלה שולמית בפאתוס מסוים, אם כי לא במילים אלו בדיוק, אנו, האחרים, מתייחסים אליו כאילו הוא נציגו של אלוהים עלי אדמות? האם היהדות והמסורת שייכות להם בלבד? התפיסה החשוכה החרדית יושבת על בסיס כה יפה ונוגע ללב.

 

...להמשך קריאה

תגובה אחרונה: תמרי (14.08.12, 08:46)

הוסיפו תגובה >

06.05.12, 23:09317 תגובות

הפכו אותי לנערה רדודה וריקנית

גדלתי במקום בלי אלוהים, בלי משפחתיות, בלי אהבה, בחממה של אדישות, כשהכל ריק מתוכן ומקדושה. שרה איינפלד מתארת את ילדותה בשכונה החרדית של חסידות גור

זהבית היא אם בישראל אשר מתגוררת בשלהי שכונה חרדית ומגדלת שלוש ילדות מקסימות. בשעת צהרים של שבת נעימה פסעו בנותיה מבית הסבתא החרדית לכיוון ביתן, כשהן נוגסות בקוביות שוקולד אותו קבלו מהסבתא.

אישה צייקנית מן השכונה ניגשה אליהן וחטפה את השוקולד. אתן לא מתביישות לאכול שוקולד אחרי טשולנט? איזו חוצפה.

רק לאחר שהילדה הסבירה שזהו שוקולד מריר ולא חלבי, החזירה להן האישה את הממתק, תוך כדי המטרת שאלות: מי אתן, מה אתן, לאן אתן הולכות, היכן אתן גרות, מי זו סבתא שלכן? ועוד.

עכשיו הבה ננסה להבין מה לא בסדר בציור.

• קודם כל התופעה המדהימה היא שאותה אישה יודעת בדיוק מי אכל מה ומתי, ואכן היה ברור כשמש בצהרים שהן הרגע אכלו טשולנט כי כולם אוכלים.

 

...להמשך קריאה

תגובה אחרונה: נאוה'לה (23.08.12, 09:12)

הוסיפו תגובה >

19.04.12, 11:56104 תגובות

חינכו אותי שהשואה היא עונש מאלוהים

"הסבירו לי שמיליוני אנשים וילדים נרצחו בדם קר ובאכזריות, כעונש מאלוהים על תנועת ההשכלה, על החילוניות, על הכמיהה לידע". שרה איינפלד, חרדית לשעבר, עדיין מצטמררת בפחד כשהיא נזכרת בהפחדות ששמעה בכל שנה ביום השואה

פעם הייתי ילדה קטנה ונסעתי לבקר את סבתא מבני ברק.

ילדה אחת מהשכונה לקחה אותי לטיול בערב. הגענו למחסן נטוש, שבדלתו היה פעור חלון מאובק ומרושת בסורגים חלודים.

"מאחורי הדלת", היא לחשה ביראה. "יש גופה של ילדה קטנה, קשורה למכונת תפירה ישנה. כל ערב, כשיש רוח, היא מייללת ובוכה".

שנים של צמרמורות, פחדים ורחמים עברו עלי בכל פעם שעברתי במקום ההוא, בדרכי אל סבתא. עד היום, אם אני נקלעת לשם במקרה, אני מתפתה לצאת מהאוטו ולבעוט בדלת המחסן, לבדוק אם עצמותיה החלולות עדיין שם או שמא מצאו כבר מנוחה נכונה.

 

חוויה מצמררת, גופות וכבשנים ( צילום: שרה איינפלד )
חוויה מצמררת, גופות וכבשנים (צילום: שרה איינפלד)

 

לא ויתרו על יהדותם, בדרך לגרדום

בשבילנו, כילדים, היו סיפורי השואה חוויה מצמררת מהסוג הבדיוני קמעה, עם גופות, כבשנים ותינוקות שהוטחו אל הקיר.

 

...להמשך קריאה

תגובה אחרונה: ש. (10.12.13, 22:49)

הוסיפו תגובה >

בלוגרים ומשתתפים:

    אופנה

    עיצוב ואדריכלות

    אוכל

    דיאטה ותזונה

    משפחה

    יופי וטיפוח

    יחסים

    מעצבי אופנה בקטלוג

    YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות Radware האתר פועל ברשיון אקו"ם מרכז המבקרים ספרים אלקטרוניים ידיעות מנויים AllJobs BigDeal WinWin R1 - ראש אחד One כלכליסט MYnet Ynet