צילום: Shutterstock

חותך ומתבייש

אבות מדברים: "ילד שלי, סליחה שעשיתי לך ברית מילה"

עוד בפרלמנט האבות

צילום: נוי קנטור

חרבו זאת בעצמכם

כך תצלמו קייק סמאש, בלי להוציא אלפי שקלים בסטודיו

עוד כתבות

איך לגדל ילדים?

גם שש אמהות לא יגדו לך איך צריך לגדל את ילדייך

לבלוג של סיגל קפלן

קדשה הייתי לעולם. לפחד קראתי אהבה. לפחד קראתי משפחה. יום אחד הפסקתי לפחד ואז הכל נעלם. ומאז אני מוּתרת. מותרת לאהוב, לשנוא, לרכב בשבת לתוך הים, להתאהב בשירים ישנים, ללכת בתוך החיים ולא ליד. נערת חופים בלילות , ואמא בימים. מתכונותי הבולטות: טובת לב, נאיבית, סתומה, ארוכת אף, בעלת חוש לטיגון עמוק ויצירתית למדי בשעות הנץ. אוהבת אהבה עזה את הביציות שלי: ילדתי הגדולה שמגלה קווי אופי של שופטת בית משפט עליון לעתיד , ובני ההיפראקטיבי, עקשן כמו אמא שלו, חכלילי ועגול עיניים.

חינכו אותי שהשואה היא עונש מאלוהים

"הסבירו לי שמיליוני אנשים וילדים נרצחו בדם קר ובאכזריות, כעונש מאלוהים על תנועת ההשכלה, על החילוניות, על הכמיהה לידע". שרה איינפלד, חרדית לשעבר, עדיין מצטמררת בפחד כשהיא נזכרת בהפחדות ששמעה בכל שנה ביום השואה

19.04.12, 11:56104 תגובות
פעם הייתי ילדה קטנה ונסעתי לבקר את סבתא מבני ברק.

ילדה אחת מהשכונה לקחה אותי לטיול בערב. הגענו למחסן נטוש, שבדלתו היה פעור חלון מאובק ומרושת בסורגים חלודים.

"מאחורי הדלת", היא לחשה ביראה. "יש גופה של ילדה קטנה, קשורה למכונת תפירה ישנה. כל ערב, כשיש רוח, היא מייללת ובוכה".

שנים של צמרמורות, פחדים ורחמים עברו עלי בכל פעם שעברתי במקום ההוא, בדרכי אל סבתא. עד היום, אם אני נקלעת לשם במקרה, אני מתפתה לצאת מהאוטו ולבעוט בדלת המחסן, לבדוק אם עצמותיה החלולות עדיין שם או שמא מצאו כבר מנוחה נכונה.

 

חוויה מצמררת, גופות וכבשנים ( צילום: שרה איינפלד )
חוויה מצמררת, גופות וכבשנים (צילום: שרה איינפלד)

 

לא ויתרו על יהדותם, בדרך לגרדום

בשבילנו, כילדים, היו סיפורי השואה חוויה מצמררת מהסוג הבדיוני קמעה, עם גופות, כבשנים ותינוקות שהוטחו אל הקיר. כשהסיפורים הללו מצאו דרכם אל ליבנו הבלתי מבין, הם תמיד היו מעוטרים בהמצאות היסטוריות ששירתו בצורה נפלאה את הזרם החרדי שבו חונכתי.

אני בטוחה שיש כאלו שכבר גדלו ובאינם ילדים, הם מבינים כיום עד כמה מורכב הכל. אלי ישי למשל, עוד לא התבגר והוכחה לכך נראה בדף הפייסבוק שלו (תודה לרסל ששמה את הציטוט על הוול שלה):

"אנו חייבים לזכור את זכר שישה מיליון הקורבנות שנרצחו על ידי הנאצים ימ"ש רק בשל יהדותם... ושלא ויתרו על יהדותם גם כשראשם היה מונח על הגרדום... יהי זכרם ברוך".

כשהמורות שלי סיפרו בפאתוס על היהודים שמתו על קידוש השם בשואה, תמיד תוארו בפני שורות על שורות של יהודים חרדים שנראים בדיוק כמונו ומתו על קידוש השם, תוך כדי שהם מסרבים לאכול אוכל לא כשר, לוותר על התפילה ועוד. גדלתי בתחושה עמוקה של זעם כבוש, אותו עודדה ותיעלה המערכת לטובתה, בציירה כל גורם המתנגד לחרדיות כנאצי פוטנציאלי (לא המצאה שלי! חזרו אחורה כמה חודשים לירושלים!) היא גרמה לנו להרגיש שאנו, החרדים בלבד, היינו מאז ומעולם עם נרדף ונדכה, וכחרדים רוצים להשמיד אותנו בגלל התורה. כלומר, תורת היהודים והיהדות בכלל, שייכות לחרדים בלבד.

 

וועדת קבלה, לאשכנזים בלבד

בספרי ההיסטוריה החרדיים שכחו לספר שלא היתה עדיין חרדיות בזמן השואה, שהיא תוצר קהילתי חדש של מקסימום 50 שנה. משום מה כל הקרבנות האחרים: הרוב היהודי שנהרג, שהיה משכיל וחילוני וכמובן, צוענים, פגועי מוח ועוד, כל אלו בקושי זכו להתייחסות, אם בכלל.

אז הנה גם את השואה לקחה מערכת החינוך החרדית שלנו כקרדום לחפור בה ובעיוות מופלא של כל העובדות היבשות, האמיתיות, הפכו אנשי החינוך החרדיים את הסיפור הזה בשביל לגייס לויאליות בלתי הולמת מצד הילדים הרכים לחרדיוּת ולערכיה ובמקום לתת במה לסיפור האמיתי, הם עשו שימוש ציני ונלעג בסבל של מיליוני קדושים.

מיליונים שרובם הגדול לא מתו על "קידוש השם", שאלו שכן האמינו בו גם לזה בזו, בראותם את הנעשה במחנות. אמנם היה זה פשע שנאה, אך לא פשע שנאה כלפי חרדיות שעוד לא היתה קיימת, אלא פשע שנאה לזר, לשונה, משהו שהחרדיות של היום מכירה אותו יותר מכל.

אז אולי מעימות פנימי כזה בדיוק רצו אותם מחנכים להימנע, בשכתבם את ההיסטוריה? ולכן אעבור בחגיגיות, לכמה דקות, לשכונה שלי באזור ז' באשדוד, שם גרתי לאחר שנישאתי. שיכון שלם של בניינים, שרובם המוחלט איכלס אך ורק משפחות אשכנזיות. כדי למנוע כניסה של משפחות ספרדיות למתחם, היה לכל פרוייקט "וועדת קבלה" עם כל מיני קריטריונים הזויים. תכליתה של הוועדה היתה כאמור למנוע כניסה של כל גֶן ספרדי לאליטה האשכנזית המקסימה.

אוקי, בואו נחזור להיום. לכשבגרנו, היה קשה להתעלם מן העובדה שתנועת ההשכלה כן היתה קיימת, ושכן היו בשואה מיליוני לא-חרדים שנהרגו. ההסבר שקיבלנו טען כי השואה היתה עונש מאלוהים על תנועת ההשכלה, שהיא באה כתוצר ישיר של ההתחלנות, של הכמיהה לידע, של שאלות על קיומו של אלוהים. זה העונש שהוא נתן על כך: רצח של שישה מיליון, אנשים ותינוקות. בדם קר, באכזריות, בקור וברעב.

אחרי הלוגיקה הזו, אנא הרשו לי לא להוסיף כלום. תודה.

 

 

barak bloch

הוסיפו תגובה או פוסטבק

כתבו טיפ / המלצה

כל התגובותפוסטבקיםטיפים

פתיחת כל התגובות מהסוף להתחלה הכי פופולאריות

תודה רבה.
תגובתך התקבלה, והיא תפורסם בכפוף לתנאי השימוש באתר
ולשיקולי המערכת

שתפו את התגובה:
Facebook Twitter More...
רוצים לפרסם תגובות מודגשות ופוסטבקים?
הרשמו כאן או
regularפרסמו תגובה
postbackפרסמו פוסטבק

1תגובה אנונימית (לא מקושרת לעמוד הפרופיל)

1פרסמו גם בעמוד הפייסבוק שלי

הוספת תמונה

הציגו תמונה
תצוגה מקדימה
בשליחת תגובה זו אני מסכים/ה לתנאי השימוש באתר
barak
234 (42)
this is my content
image desc here

הכתבות הכי נקראות השבוע  

בלוגרים ומשתתפים:

    אופנה

    עיצוב ואדריכלות

    אוכל

    דיאטה ותזונה

    משפחה

    יופי וטיפוח

    יחסים

    מעצבי אופנה בקטלוג

    YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות Radware האתר פועל ברשיון אקו"ם מרכז המבקרים ספרים אלקטרוניים ידיעות מנויים AllJobs BigDeal WinWin R1 - ראש אחד One כלכליסט MYnet Ynet