צילום: shutterstock

ג'אסט מיי לק

לקים, נצנצים, מדבקות לציפורן ועוד, החל מ-3 שקלים

עוד שופינג ברשת

צילום: מרים צחי

לאן נעלמה הטבעת?

תשאלו את 11 הילדים של מלי גרין, שחייבים לגעת בכל דבר

לבלוג של מלי גרין

צילום: גבריאל בהרליה

בחזרה לצפיפות

למה הילד שלי צריך ללמוד עם 40 ילדים? רק בשם השיוויון?

לבלוג של יאנה

קדשה הייתי לעולם. לפחד קראתי אהבה. לפחד קראתי משפחה. יום אחד הפסקתי לפחד ואז הכל נעלם. ומאז אני מוּתרת. מותרת לאהוב, לשנוא, לרכב בשבת לתוך הים, להתאהב בשירים ישנים, ללכת בתוך החיים ולא ליד. נערת חופים בלילות , ואמא בימים. מתכונותי הבולטות: טובת לב, נאיבית, סתומה, ארוכת אף, בעלת חוש לטיגון עמוק ויצירתית למדי בשעות הנץ. אוהבת אהבה עזה את הביציות שלי: ילדתי הגדולה שמגלה קווי אופי של שופטת בית משפט עליון לעתיד , ובני ההיפראקטיבי, עקשן כמו אמא שלו, חכלילי ועגול עיניים.

פירסום באינטרנט

שרה אינפלד  

דגלו עלי אהבה

איך העזתי לומר שלהתחתן אחרי פגישה אחת זה מעשה שלא ייעשה? שרה איינפלד נזכרת איך גילתה שעיניים רעות עוקבות אחרי כל מילה ומשפט שהיא מפריחה בבלוג

15.09.11, 21:3442 תגובות

אין ספק שההצצות הנדירות ונטולות הפואנטה, אותן זכיתם לקבל לעולמי, היו מרעישות מאוד. וככה נודע לי שעיניים רעות עוקבות אחרי כל מילה ומשפט שאני מפריחה, בזחיחותי כי רבה, וזה עובר לשימוש ישיר של גורמים עויינים.

 

    ( צילום: שרה איינפלד )
(צילום: שרה איינפלד)

 

עברתי מסע כתיבה מעניין ומוזר למדי. התחלתי בבלוג בשם חור בסדין בתפוז, בו כתבתי בציניות מבודחת ולעיתים ברגש מקרי. אנשים זיהו שם כעסים ועימותים פנימיים בלתי פתורים. אני לא רבה על זה. ולכן לאחרונה החלטתי לכתוב רק בנימוס ובעדינות. נימוס ועדינות יהיו הכותרת החדשה שלי, ויאפילו במלוא הדרם על הפרובוקטיביות הדורסנית שהיתה עד כה. אכן אכן.

אבל שכחתי שישנם אנשים שלעולם לא ימחלו על כך שנערה כמוני התפתלה בתוך קישורי המטפחת, גזרה את תכריכי הצניעות ופשוט התעופפה לה בג'ינסים תכולי ישבן אל עבר האופק.

מיהו אופק? מהו אופק? זו פרשייה בפני עצמה. אבל כרגע אני נמצאת במקום בו כל מילה שאומר תתן לצד השני חומר להתלות עליו. גם אם נניח, אכתוב את המילה "קורקבן" - מילה זו תקושר מיד לנושא חינוכם של ילדיי, השקוצים הקטנים, והעברתם לבית ספר דתי. אי לכך היום נדבר רק על דברים יפים ונעימים כל כך שאפילו הם, בני נעוות הבערות, לא ימצאו שום דרך לקשר זאת לבית ספר דתי תורני עם ערכים ברוח ישראל סבא או לעם ישראל שהנה הנה עלה עליו הכורת.

אז היה היתה פיה. ולצידה נמנמה קוסמת ומעליהן ריחפה נסיכה (אני לא אכניס גברים לסיפור, כי אז זה יזכיר לצד השני שהוא מעוניין בבית ספר עם כיתות נפרדות לבנים ולבנות).

 

הפיה פתחה כל בוקר את יומה בקריאת שמע, הקוסמת העדיפה למלמל פסוקים מכל נדרי והנסיכה היתה רצה רצה ועוזרת לזקנות לעבור את הכביש. ואז פנו שלשתן לבית התמחוי הקרוב ובדרך אף האכילו יונים בככר. לאחר תפילת מנחה הן הלכו לשיעור שמירת הלשון, מטעם "וועד הרבניות לענייני צדקנות ונגד מין אוראלי" ואז לסדנת קינוחים שעסקה בחלכאים וזבי חוטם.

ככה זה צריך להראות. סיפור מרגש, בנוי היטב, מלא יראת שמיים ומוסר השכל. אני צריכה ללמוד לתאר דמויות כוזבות בעלות מנעד רגשי של סלע בישימון.

 

כעס? עצב? אהבה? חלחלה? זעזוע? טינה? התרגשות? לא ולא. אלא אם כן הכל נשאר בין כתלי בית התמחוי, בקטע שבו אחד הנזקקים מקרב את הצלחת לפינת השולחן בידיו הרועדות מסמים ובטעות מציף את כל המקום בתמהיל סולת אפרפר, שבמרכזו, כמו לועגת לרש, עומדת הפוכה על קודקודה צלחת פלסטיק ירוקה מזוויעה וחסינת אש.

 

כל השאר ימשיך להיות תיאור נפלא של ילדים ברוכי כישרונות ואוהבי השם שבאים מלאי כוונות טובות היישר מזרועות המסיון, הלא הוא בית הספר החילוני המרושע, ומיד פונים ללמוד תורה ברגש ולסרוג גרביים ליולדות.

אז סליחה שהרגשתי, סליחה שכעסתי. איכה העזתי לומר שלהתחתן אחרי פגישה אחת עם בחור זה מעשה אשר לא ייעשה. חלילה לי מלבעוט בערכים המקודשים ולזלזל בשטריימל הסקסי הזה, להמיר אותו ככה בגופיה זולה מגולף אנד קו.

 

היה עלי לקחת בשקט את מטי, לנתר על קצות אצבעותי לעבר הדלת וללאוט "סליחה" בעברי את המפתן. ובכל פעם שעוולה איומה נעשית לי או לילדים שלי, אני צריכה ללחוש. אולי לכתוב בלוג שמורכב ממילה אחת חלושה: "אויש".

 

נראה לי איכשהו שהגעתי דווקא מאמא הגר, אמא מצריה גאה. עשרים וארבע וחצי שנים נמקתי בכלא הזוי, שונא פתיחות, חולה שליטה, בעל מערכת ערכים נבובה וים עמוק שבלע אל קרבו שיירים של אלפי אהבות נכחדות. אז גם לי מותר לצאת לרחובות עם דגלים ולהגיד שזה לא הגיע לי, ומה שקורה בבית המשפט לא מגיע לי גם עכשיו. גם לי יהיה אוהל ברוטשילד ואני אומר לכל התל אביבים המשוטטים די לכפייה הדתית! וגם לחלק מהכלבים שהולכים לטייל בשדרה עם אמא שלהם.

 

אני כבשה תמה, נערה חפה מאופל. עלמה נוגה לחלוטין. לכל המפקפקים: יש לי בבית כיסא נדנדה תכול ואני אפילו רוקמת גובלן בזמני הפנוי. יפה כזה עם סוסים וחרציות.

אבל מה שלא בסדר נשאר לא בסדר. ואם העלמה האביבית שבי הופכת לשד קטן, סימן ששדים גדולים יותר הביאוה הלום.

אז, באמת,

רב לכם

עזבוני או ערפוני

 

בואו, חפרו בור וסיקלו אותי כמו באיראן (לבעלי קשיי ביצוע: יש סרטון ביוטיוב שמתעד את זה בפרוטרוט).

בית משפט? למה? מה זה השטויות האלו? אין לי כח וזמן. אם לא הייתם חרדים הייתם יודעים שהארי פוטר האחרון כבר באקרנים, ואני חולה על מדע בדיוני. הייתם מבינים שיש ילדים שהולכים לבריכה ולים ולחוות סוסים וזה לוקח לאמא שלהם כל שניה פנויה מחייה.

 

בברכת "כי מלאכיו"

הרבנית מזוויעהל

 

 

barak bloch

הוסיפו תגובה או פוסטבק

כתבו טיפ / המלצה

כל התגובותפוסטבקיםטיפים

פתיחת כל התגובות מהסוף להתחלה הכי פופולאריות

תודה רבה.
תגובתך התקבלה, והיא תפורסם בכפוף לתנאי השימוש באתר
ולשיקולי המערכת

שתפו את התגובה:
Facebook Twitter More...
רוצים לפרסם תגובות מודגשות ופוסטבקים?
הרשמו כאן או
regularפרסמו תגובה
postbackפרסמו פוסטבק

1תגובה אנונימית (לא מקושרת לעמוד הפרופיל)

1פרסמו גם בעמוד הפייסבוק שלי

הוספת תמונה

הציגו תמונה
תצוגה מקדימה
בשליחת תגובה זו אני מסכים/ה לתנאי השימוש באתר
barak
234 (42)
this is my content
image desc here

הכתבות הכי נקראות השבוע  

בלוגרים ומשתתפים:

    אופנה

    עיצוב ואדריכלות

    אוכל

    דיאטה ותזונה

    משפחה

    יופי וטיפוח

    יחסים

    מעצבי אופנה בקטלוג

    YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות Radware האתר פועל ברשיון אקו"ם מרכז המבקרים ספרים אלקטרוניים ידיעות מנויים AllJobs BigDeal WinWin R1 - ראש אחד One כלכליסט MYnet Ynet