צילום: דן פרץ

חג פעמי

13 הצעות מקוריות לעיצוב שולחן החג, בשלל סגנונות וצבעים

עוד הום סטיילינג

אברהם קורנפלד, אאא

המלה של השנה

פרויקט ''תכתבו ותחתמו'': מעצבים גרפיים נפרדים מתשע''ד

לבלוג של עודד בן יהודה

עונת המתנות

עשרות מתנות מעוצבות לבית ולמשפחה מ- 16 שקל

קנו עכשיו בקטלוג

לצד התערוכה "שורשים משותפים – מפת עיצוב בגבולות פוליטיים משתנים" החליט מוזיאון העיצוב חולון לשתף את הקהל בחיפוש אחר חפצים בעלי סיפור נדידה מעניין. חפצים שנדדו מתרבות לתרבות, שהיו שייכים לאנשים אחרים או לתקופה אחרת.
אנחנו מחפשים את החפץ המיוחד הזה ששמרתם מפעם. משהו נוסטלגי שהולך אתכם עם כל מעבר דירה, שאי אפשר לזרוק, חפץ שעשה דרך ארוכה מארץ רחוקה (או קרובה) שיש לו סיפור מעניין, או שנוצר בטכנולוגיה שכבר עברה מן העולם. אלו יכולים להיות כלי כסף, גופי תאורה, כלי מטבח, מפות קרושה, גובלנים, ואזות, פריטי אופנה, מזכרות ועוד. בעלי חפצים שסיפוריהם יועלו לבלוג יזכו בזוג כרטיסים לתערוכה "שורשים משותפים".
צילום של החפצים והסיפור המלווה אותם ניתן לשלוח לכתובת  marketing@dmh.org.il
לעמוד התערוכה באתר מוזיאון העיצוב חולון.

בלוגים על עיצוב  

צילום: אורי אקרמן
06.01.13, 15:170 תגובות

גלויות מהעבר

אוסף גלויות נדירות מתחילת המאה שעברה מתעד את עולם האמנות והרוח על קו ורשה-ישראל

מאת אביבה ארנפלד

אבא שלי, פסח זיתי-אלבוים, שמר על אוסף מרשים של גלויות שאסף במסעו מפולין דרך וינה לארץ ישראל. הוא נולד בעיר וורשה שבפולין וכשבגר נישא לשפרינצה בלומן, קרובת משפחתו, בת לעיר קטנה בפולין. את מסעו לארץ ישראל החל בשנת 1900, כשקיבל צו גיוס לצבא הפולני והחליט לברוח מאדמת פולין. הוא יצא לדרך קשה, חצה הרים, גבעות וביצות, והגיע לווינה. לאחר שנחשף שם לעולם האמנות, החל לאסוף גלויות. את הראשונה רכש לאחר שצפה באופרה "טנהויזר", מאת ריכרד וגנר. הוא אפילו זוכר שבמהלך האופרה סוס עשה את צרכיו על הבמה..

גלויה מדרזדן: ציור שנושאו גלילאו גליליי.

 

...להמשך קריאה

13.12.12, 12:490 תגובות

הידור חסר שימוש

קשה לתאר פער גדול יותר מזה שנוצר כאשר רהיטים ופרטי אופנה מהודרים הגיעו לארץ בתקופת הצנע

מאת אסתר אדלר

בשנת 1945, אמי חנה נלקן לבית שנצר ואבי יעקב נלקן חזרו לקרקוב, אחרי נדודים ברחבי ברית המועצות. כמעט כל משפחתם נספתה בשואה והם החלו לבנות את חייהם מחדש.

צילום: שירה שובל

ב-1950, לאחר הערה אנטישמית, יעקב הבין שאין להם עתיד בפולין וגמלה בלבו החלטה לעלות לישראל. הם נדרשו לוותר על אזרחותם  והורשו להוציא רק  אלפיים דולר.

 

צילום: שירה שובל

כדי להיפטר מכסף רב שהיה ברשותם, הם קנו חפצים רבים כגון מערכות  אוכל מיוחדות, נעלי עור, מטריות מעוצבות. בין החפצים שנרכשו היו תיק וכפפות מעור, פריטים שלא היה להם שימוש בתקופת הצנע בארץ.

 

צילום: שירה שובל

וכך שכנו להם בבית רהיטים וחפצים מעוצבים  בתקופת הצנע כשמזון ניתן תמורת תלושים ובקצובה.

 

...להמשך קריאה

05.12.12, 12:520 תגובות

קפה של בית

האוצרת הראשית של מוזיאון העיצוב חולון, גלית גאון, שומרת בביתה חפצים המשלבים זיכרון ישן עם ידע חדש על עיצוב, למשל קופסה לקליית קפה שנדדה מיוגוסלביה למושב בית הלוי וכוס מתקפלת של חייל צרפתי שנדדה בין שווקי פשפשים

סבא וסבתא שלי, מנטו ולוטי שהגיעו לארץ מיוגוסלביה, הביאו אותם קופסה לקליית קפה שליוותה את טקס הקפה של שבת אחר הצהריים, בכפר שבו גרו - בית הלוי.

לקראת השעה ארבע, כשהעוגה (בחורף) או האבטיח המסוכר (בקיץ) היו מתכוננים על השיש בצלוחיות זכוכית קטנות, היה מנטו מוציא את קולה הקפה הידני, מכניס לתוכו כמות מדויקת של פולי קפה ירוקים, ועומד ליד הגז לקלות אותם בדיוק במידה. לנו, הילדים זה נדמה כמו קסם, היה קצב סיבוב מיוחד, ותנועות ערבוב מדויקות של הפולים כך שלא יישרפו מחד, ואחידים בקלייה מאידך.
עם סיום הקלייה, הפור היה נופל על אחד משנינו, ולמרות המחאות, היינו ניצבים בחוץ, ליד השולחן בדשא, דקות ארוכות, שתמיד נדמו כמו נצח, והיינו ממשיכים ומערבבים את הפולים בתוך הקולה, עד שהתקררו באופן סופי.

 

...להמשך קריאה

03.12.12, 10:025 תגובות

טומן בצלחת: האוצר ההונגרי הנטוש שהתגלה בבית הרופאה

מעטים האנשים היודעים לזהות את ערכו של חפץ רק ממבט חטוף בו. מעטים עוד יותר אלה שהתבוננות בחפץ מאפשרת להם לראות בעיני רוחם את האנשים שעשו בו שימוש.  האדריכל יוסי פרידמן הוא כזה

מאת מיה דבש

 

ביום בו החליט לשכור דירה שתשמש לו משרד, לא העלה בדעתו שתחת ערימות גזירי העיתונים ההונגריים יימצא אוצר שירגש אותו כל כך.

"לא קשה היה לדמיין את מראה הדירה מבחוץ," אומר האדריכל יוסי פרידמן, "החלונות היו מנופצים ועל הדלת היו סימני פריצה. הדירה עמדה ריקה במשך שנים והיתה מנותקת מחשמל, ועם כל צעד שצעדתי פנימה הרגשתי שאני דורך על כלים ושמעתי קולות ניפוץ. אבל, רק כשהרמתי את המזלג המוכסף הראשון הבנתי שאני דורך על המאה ה-19, לא על המאה ה-20. העיתונים שעל הרצפה לא היו היגייניים, הם היו מלאים בלשלשת של ציפורים ובכל זאת פשפשתי בהם והרמתי סכו"מים וצלחות. על גב אחת הצלחות היתה הכתובת Hutschenreuther (חברה בווארית לפורצלן שהוקמה ב-1814).

 

...להמשך קריאה

תגובה אחרונה: מרילה (06.12.12, 11:51)

הוסיפו תגובה >

25.11.12, 13:360 תגובות

כף הכסף הקטנה

כף מרק עשויה כסף טהור שעליה חרוט השם RUTH ליוותה את רות דירינגר במשך למעלה מ-90 שנים, מיום היוולדה ועד לפטירתה. הכף, עדות לילדות מאושרת, אך קצרת מועד, ממשיכה לשמש את נכדיה וניניה עד עצם היום הזה.

את כף המרק העשויה כסף טהור, שעל ידיתה חרוט שמה באותיות מסולסלות, קיבלה רות דירינגר (לבית לסר) מהוריה האמידים כמתנת הולדת, בגרמניה ב-1916. כשהייתה בת שלוש נפטרה אמה של רות, והיא גודלה על ידי האומנת הנוצרייה שהמשיכה לטפל בה במסירות כאילו הייתה בתה.


בבית הספר הייתה אמנם הילדה היהודייה היחידה אבל היא לא חשה בזרות או אפליה עד 1933 כשמעמדם של היהודים החל להתערער גם בעיר דירשאו בה חיו. בשנה זו החליטה רות לעלות לישראל לאחר הכשרה בברלין. בין החפצים המעטים שלקחה איתה בעלייתה לארץ, הייתה כף הכסף הקטנה, מזכרת יחידה מאמה.


החיים בארץ לא היו קלים, לא היו בהם מותרות ולא כלי כסף אלא עבודת כפיים קשה והסתפקות במועט. אך, כף הכסף המשיכה לשרת דורות של ילדים, נכדים ונינים שהתחרו ביניהם מי יזכה לאכול בה.

 

...להמשך קריאה

20.11.12, 10:460 תגובות

סיפורו של שעון כיס מזהב

שעון כיס מוזהב היה תכנית הגיבוי של חנה בבריחתה מפולין לרוסיה, את המסע הוא סיים בישראל.


מאת: אסתר אדלר

בשנת 1940 אמי חנה שנצר נלקן ברחה בעקבות אבי יעקב מקרקוב, פולין לעבר שטח רוסיה.
בעצת אמה, חנה לקחה עמה שני חפצים למקרה שתצטרך לשחד מישהו בדרך: בונבוניירה ושעון כיס מזהב.

צילום: שירה שובל

התכנון היה לחצות את הגבול הירוק בין פולין לרוסיה. עם הגיעה לגבול, חנה המתינה עם פליטים נוספים בבקתת עגלון, יחד הם חיכו לערב הסילבסטר, אז החיילים בגבול יהיו שיכורים ותיווצר הזדמנות טובה לברוח.

העגלון דרש מכולם שוחד ומי שלא יעביר דברי ערך לא יעלה על העגלה.
בתנועה חטופה, חנה השליכה את שעון הזהב דרך הגדר ונתנה לעגלון את הבונבוניירה.
מאחר והייתה אישה צעירה ויפה, הסתפק העגלון והסכים להעבירה.

 

...להמשך קריאה

20.11.12, 10:192 תגובות

מסע התלאות של גובלן

אחד הפריטים הבודדים שבחרה חיה צובל לקחת איתה לארץ ישראל היה הגובלן מבית אמא. מעבר לזכרונות מגולל הגובלן גם את סיפור המעבר מדור לדור, מתקופה לתקופה

(נרשם במילותיה של סבתא שלי, חיה צובל לבית בלונדר ילידת 1922 מפלסקה ברומניה)

 

בכל בית יהודי היו גובלנים. היו מכינים אותם שנים. ככל שהיו בו יותר גוונים וצבעים, כך ההכנה הייתה נמשכת יותר זמן. את הגובלנים היו רוקמים מחוט מיוחד, שהיה שזור מ-4 חוטים שונים. בגלל זה הרקמה שלו מעט בולטת.


לפי החשבון שלי, הגובלן הזה הוא בן לפחות 100 שנה. הוא היה תלוי על הקיר, ממסוגר, מאז שאני זוכרת את עצמי... משהו בתמונה הזו תמיד משך אותי. המשפחה שלנו היתה דתית מאוד. אבי ואחיי היו מניחים תפילין והתמונה של הילד מניח תפילין מזכירה לי אותם. אני חושבת שהגובלן היה חלק מהנדוניה של אמא שלי. אמא התחתנה ב- 1910.

 

...להמשך קריאה

תגובה אחרונה: מיכל (24.11.13, 18:43)

הוסיפו תגובה >

11.11.12, 12:494 תגובות

קופסת הזכרונות

מתנת הפרידה שנתנה חיה גוז'נסקי לאהובה מאיר זונשיין לפני שעלה על האונייה לישראל היא עדות לכך שגם סיגריות הן עניין של גינונים ומחוות תרבותיות

חיה גוז'נסקי ומאיר זונשיין נולדו וגדלו בעיר גרודנו שעל גדות נהר הניימן, עיר אשר הייתה מרכז חשוב ותוסס של יהדות פולין בתחילת המאה ה-20. בבעלותה של משפחת גוז'נסקי היה מפעל טבק גדול. השניים נישאו וזמן מה לאחר החתונה דבק בהם החיידק הציוני והם החליט לעזוב את פולין ולעלות לארץ ישראל, למורת רוחם של משפחותיהם.

למרות התנגדות המשפחות הוחלט כי מאיר יעלה ראשון וחיה תצטרף אליו לאחר שישתקע.
בשנת 33' עלה מאיר לישראל. לפני נסיעתו העניקה לו חיה כמתנה רומנטית להצלחת המסע נרתיק סיגריות עשוי כסף ועליו תבליט של ראשי תיבות שמותיהם – M -- מאיר  C -- חיה. עוד הטביעה חיה בפינה השמאלית העליונה של הנרתיק את תאריך עלייתו של מאיר לארץ – 22.3.1933. הייתה זו מתנת פרידה זמנית.

 

...להמשך קריאה

תגובה אחרונה: רטל (29.09.13, 13:29)

הוסיפו תגובה >

07.11.12, 10:496 תגובות

הפמוטים של ההורים שנספו בשואה חזרו הביתה

את הסיפור הזה מתחילים מהסוף: פמוט מעוטר עומד בוויטרינה של מרים להב בראשון לציון. זאת התחנה הסופית של מסע נדודים משפחתי שהתחיל בצ'כיה ונגדע בשואה. אחרי עשרות שנים, בזכות כתבה בעיתון קטן, חזרו הפמוטים הביתה

דרך ארוכה עשה הפמוט אל הוויטרינה הצנועה בראשון לציון. ארוכה, חוצה גבולות ותקופות, חושפת פיסת היסטוריה מרתקת:
בשנת 1925 ניתנו זוג פמוטים מעוטרים כמתנת נישואים לאליזבט ואלאדר ויסלוביץ', זוג יהודים שהתגוררו בעיירה פרשוב שבצ'כוסלובקיה (היום צ'כיה). השנים חלפו, אירופה התמלאה רוע וב-1942 נאלצה המשפחה להתפצל. הבן, שטפן, הועלה על רכבת שהבריחה אותו אל סבו וסבתו בבודפשט. כעבור זמן מה החליטו ההורים, אליזבט ואלאדר, לברוח גם הם ותיכננו להגיע לגבול האוסטרי. טרם עזיבתם את הבית מסרו את זוג הפמוטים לשכנים וביקשו מהם לשמור עליהם, בתקווה שעוד כמה זמן יחזרו ויאספו אותם לביתם.
 

הפמוט בתחנה הסופית, ראשון לציון. אבל הדרך הייתה ארוכה
הפמוט בתחנה הסופית, ראשון לציון. אבל הדרך הייתה ארוכה
 
הפמוטים נותרו בבית השכנים בעיירה פרשוב. אליזבט ואלאדאר נתפסו כ-300 מטרים לפני הגבול.

 

...להמשך קריאה

תגובה אחרונה: מערכת Xnet ומוזיאון העיצוב חולון (12.11.12, 15:03)

הוסיפו תגובה >

בלוגרים ומשתתפים:

    אופנה

    עיצוב ואדריכלות

    אוכל

    דיאטה ותזונה

    משפחה

    יופי וטיפוח

    יחסים

    מעצבי אופנה בקטלוג

    YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות Radware האתר פועל ברשיון אקו"ם מרכז המבקרים ספרים אלקטרוניים ידיעות מנויים AllJobs BigDeal WinWin R1 - ראש אחד One כלכליסט MYnet Ynet