האדריכל קובי זיק כותב עבודת דוקטורט בפילוסופיה, מוזיקה ואדריכלות. הוא כל כך אוהב מוזיקה, עד שהחליט לעצב את הדירה החדשה של משפחתו, בשכונת בקעה בירושלים, ברוח תשוקתו הגדולה. כשנכנסנו לדירה – 90 מטרים רבועים שמשמשים את זיק, אשתו ושלושת ילדיהם הקטנים – הוא פצח בנגינה נלהבת של הסונטה לפסנתר בלה מז'ור של מוצרט. זיק מסביר שאופיו של הלחן, שמתחיל רגוע ומתגבר, הוא הבסיס הקונספטואלי לעיצוב הבית: רקע לבן, רגוע ופונקציונלי, שעליו הוסיף עוד ועוד שכבות שמייצרות מורכבות, עניין וקצב. את חלום השיפוץ והעיצוב הצליח להגשים בתקציב של 200 אלף שקלים בלבד.

 

>> בדירה הזו תוכלו לבקר בסוף השבוע הבא, במסגרת ''בתים מבפנים'' בירושלים. לפרטים נוספים

 

הסונטה בלה מז'ור של מוצרט, שבהשראתה עוצבה הדירה:

 

 

 

האזור המשותף בבית מחופה באריחי לאפטו בגודל 80 על 80 ס"מ ("חרש"), באפור חצי מבריק וחצי מט. המטבח מוקם מימין לכניסה, במקום חצי חדר סגור שהיה שם בדירה הישנה (ראו תוכניות למטה). הוא פתוח לסלון, למעט "סינר" גבס עליון שמגדיר את החלל, ו"מעוצב ברוח הג'ז ובהשראת המכתבה של אלמה בוצ'ר, שלימדה בבית הספר באוהאוס בגרמניה", מסביר זיק. ארונות המטבח הלבנים, שעשויים עץ שנצבע בתנור, נראים סטנדרטיים עד שזיק פותח את דלתות הארונות, דלת אחר דלת, וחושף את יצירתו "קטלוג דלתות" על תכנונה המדוקדק: כל דלת נפתחת בצורה אחרת, שמתאימה לתוכנה.

 

למשל, מתחת לכיור, "במקום שבו שמים לרוב רק ג'אנק", הוא תיכנן מקום לקרשי חיתוך, ומעליו נשלף משטח שמשמש כמצע לספרי מתכונים. מתוך הארון גם נשלף שרפרף לילדים שרוצים להשתתף בחגיגת הבישולים, אך נמוכים מגובה השיש. אחד הארונות הפינתיים נפתח בפתיחת "הרמוניקה", דלת מתקפלת שחוסכת מקום. לארונות העליונים תיכנן זיק שלושה סוגים של "קלאפות", שאחד מהם מאפשר להסתיר את הממתקים מעיני הילדים. סוגי הפתיחה השונים מזכירים לו נגינה ספונטנית על הארונות: "כמו שאלמנט האלתור הוא חלק אינטגרלי ממוזיקת ג'ז – כך גם בבישול".

 

 

מבט מכיוון הדלפק לסלון ( צילום: אדם שרז )
מבט מכיוון הדלפק לסלון (צילום: אדם שרז)

 

הסלון מרוהט בפשטות – ספות ושולחן מ"איקאה" ומזנון מ"ארט רהיט". את העניין המרכזי מייצרת דווקא נורת ליבון שמוקמה בין התריס לזכוכית החלבית, מיקום שמקנה לה שלוש פונקציות: היא נותנת תאורת צד לסלון, מוסיפה לתאורת החוץ במרפסת, ולמתבונן מהרחוב נוצר אפקט של סנוור שמונע הצצה פנימה. "האלמנט מתוכנן בהשראת מושג ה'קונטרפונקט' (קו מול קו) הלקוח מעולם המוזיקה – שני לחנים שמתחברים למנגינה הרמונית אחת".

 

מנורת ליבון בין התריס לזכוכית. מאירה כלפי חוץ וכלפי פנים ( צילום: איל תגר )
מנורת ליבון בין התריס לזכוכית. מאירה כלפי חוץ וכלפי פנים (צילום: איל תגר)

 

מה זה קונטרפונקט? הנה קונטרפונקטוס 4 מתוך "אמנות הפוגה" של י.ס באך:

 

 

בנוסף תיכנן זיק חריץ מאורך שפונה לחדר הילדים, ושעליו נתלה תריס ונציאני. זהו פתרון שמאפשר להכניס אור עדין ומבוקר לחדר הילדים בשעות הלילה. כמו במוזיקה קלאסית הבנויה משכבות, חלון הסלון שפונה למרפסת מוסתר בשני רבדים של תריס, שמאפשרים שליטה בפתיחה כלפי חוץ, בזגוגית ובסורג הרמוניקה ("טרלידור"), שמשתלב בעדינות בשכבות. גם למעקה המרפסת שתי שכבות: זכוכית שעונה לתקן הדרוש ומאחז יד מפלדה, שנצבע בלבן. בין עמודי מסגרת הפלדה נמתח "מעקה מיתרים", שאפשר לפרוט עליו ובכך להכניס אפקט מוזיקלי אמיתי למרפסת.

 

לאורך תקרת הסלון ופינת האוכל נמתח פס צבירה של ספוטים. למרות שהמהות התכנונית של גוף התאורה הזה היא האפשרות להדליק ולכבות מספר רב של נורות בלחיצה אחת, זיק החליט על מפסק נפרד לכל אחת מ-12 הנורות, כך שנוצר "אורגן מפסקים", בהשראת "אורגן האורות" של פעם, אלמנט שמאפשר "מופע אור קולי" קטן.

 

פסנתר חשמלי ו''אורגן מפסקים'' ( צילום: איל תגר  )
פסנתר חשמלי ו''אורגן מפסקים'' (צילום: איל תגר )

 

מדפי הספרייה תוכננו בהשראת חמשה (חמש השורות שעליהם רשומים התווים המוזיקליים), אבל זיק ויתר על פס אחד מתוך החמישה. בניצב לה ממוקם חלון סורג, שפתיחתו תוכננה במקצב שמשתלב במדפים ומזכיר קלידים. סביב שולחן האוכל שמוקם ליד הספרייה בחר זיק שישה כסאות בארבעה גוונים – טבעי, אדום, שחור ולבן – שמאפשרים משחק של "כסאות מוזיקליים, ומקלים על הושבת האורחים. כשמגיע אורח, אפשר לבקש ממנו, למשל, לשבת על הכיסא האדום". מול הספרייה תוחם את פינת האוכל חלון פנימי שמפריד חלקית בינה לבין פינת המשחקים ועשוי פלדה ולוחות פרספקס צבעוניים, בהשראת ציוריו של פיט מונדריאן.

  

מקצבי קוביות בספריית המשחקים ( צילום: אדם שרז )
מקצבי קוביות בספריית המשחקים (צילום: אדם שרז)

 

ספסל, שגם משמש לאחסון, נמשך מפינת האוכל ופולש דרך החלון הפנימי אל פינת המשחקים, שם הוא הופך לכיסא המשמש את ההורים, כשהם משגיחים על הפעוטות. ספריית המשחקים בנויה ממשטחי mdf ומתוכננת ברוח סדרת פיבונאצ'י, החתך הקלאסי המפורסם, "שהקצב שהיא מכתיבה מאפיין לחנים של שירי ילדים רבים", אומר זיק. קוביות קטנות מופיעות בספרייה פעמיים, ברוח הסדרה המוזיקלית, ומוכפלות בגודלן שוב ושוב, עד לצמד הקוביות הגדולות. אלה חולקו לארבעה חללי אחסון. התוצאה היא קיר שלם שכולו קוביות משחק. המכסים שלהן עוצבו כתוף קחון מקסיקני, וניתן, איך לא, לתופף עליהם. בקצה החלל שולחן העבודה של זיק.

 

מהי סדרת פיבונאצ'י בסולם הדיאטוני והכרומטי?

 

 

אזור חדרי השינה חופה בפרקט למינציה בגוון ליבנה. חדר הילדים, בו לנים השלושה יחדיו, רוהט ללא כל מניירות ברהיטים שנקנו ברובם ב"איקאה". גם חדר ההורים שימושי ולבן.

 

חדר רחצה שקט ( צילום: איל תגר  )
חדר רחצה שקט (צילום: איל תגר )

 

בין שני החדרים נמצא חדר הרחצה המרכזי. לאחר שעיצב רהיטים "רועשים" ברחבי הבית, החליט זיק לתכנן אותו בהשראת יצירתו החתרנית של ג'ון קייג', "ארבע דקות ו-33 שניות". היצירה, שאותה השמיע לראשונה דיוויד טודור ב-1952 במסגרת קונצרט גרנדיוזי בוודסטוק, לא משמיעה ולו צליל אחד בודד. קייג' רצה להזכיר למאזינים שהמושג "שקט" לא קיים בעולם האמיתי, וכך, במשך היצירה, האזין הקהל לרחשי החיים סביב: שיעולים, צופרים, תזוזות ועוד. ברוח זו עיצב זיק את חדר הרחצה: לכאורה לבן וסטרילי, אך על אותה שכבה טהורה בולטים סימני היומיום - מברשות השיניים הצבעוניות, לכלוכי הילדים, כביסה וברווזים צהובים.

 

33'4 של ג'ון קייג':

 

 

בניגוד לו עומד חדר המקלחת של ההורים. המרחב הקטן עוצב בגוונים של אפורים כהים, כמעט שחורים. הרצפה חופתה באריחי נקסוס בגודל 30 על 30 ס"מ, ש"גדלו" על הקירות לאריחים בגודל של 90 על 30 ס"מ. את העיצוב הדרמטי סוגר שליכט גס בחלקים העליונים וצינור 4 צול מקורי, שזיק החליט לא להזיז כדי לתת לחלל מראה תעשייתי. "רציתי שתהיה כאן תחושה של עולם אחר, מפלט מהלובן והמוזיקה, מתח בין הלבן והשחור וקצת דרמה", הוא מסכם.

 

מקלחת הורים דרמטית ( צילום: אדם שרז )
מקלחת הורים דרמטית (צילום: אדם שרז)

 

>> קובי זיק על אדריכלות, מוזיקה ומה שביניהן

 

עוד בתים קונספטואליים מעניינים:

>> בית שכולו מתחת לאדמה, למען פרטיותה המקסימלית של המשפחה

>> וההיפך המוחלט: בית על גלגלים, משוחרר מכבלים