המראה הקלאסי של הדירה הזו הולם את מיקומה: בניין משנות ה-40 של המאה הקודמת, באחד הרחובות הירוקים, השקטים והמרשימים במרכז תל אביב, לא רחוק ממוסדות התרבות הגדולים של העיר. הקלאסיות של העיצוב והמיקום הולמים גם את דייריה, זוג ושלושת ילדיהם המתבגרים: כל החמישה עוסקים במוזיקה, בדרך זו או אחרת.

 

המוסיקה נוכחת בדירה ואף השפיעה על עיצובה: במרכז הסלון בולט פסנתר כנף שחור, והקירות הגובלים בדירות השכנים – קיר הסלון מצד אחד וקירות חדרי הילדים מהצד השני – נבנו כולם כקירות כפולים עם שכבת בידוד אקוסטי, כדי שלא להפריע.

 

לפני השיפוץ היו בדירה הישנה, 150 מ"ר שטחה, ארבעה חדרים: שלושת הילדים קיבלו את חדרי השינה ואילו ההורים ישנו בסלון. כשנגמר היום וביקשו לעצמם פרטיות, נסגר אזור השינה שלהם באמצעות דלתות הזזה. בשעות היום נפתחו הדלתות לטובת חיי המשפחה המשותפים. כשהילדים גדלו החליטו לשפץ את הדירה ולהפוך אותה לחלל נוח ומתאים יותר לזוג הורים, שלושה מתבגרים, שני חתולים ופסנתר כנף.

 

ראשית עובו וטופלו התקרה והקירות, כדי לתת מענה לעניין האקוסטיקה. לאחר מכן נעשו שינויים בחלוקת הדירה. במבט ראשון, השינויים בין תוכנית ה"לפני" וה"אחרי" (ראו למטה) נראים מינוריים. אבל הנגיעות האלה הפכו את פניה של הדירה הישנה והארכאית. ההבדל מורגש כבר מהכניסה: האדריכלית טולה עמיר השאירה את המטבח במקומו המקורי, נפרד מהסלון, אך ביטלה את הקיר הקטן שחצץ ביניהם. ביטול הקיר איפשר לה להאריך את קו ארונות המטבח, וכך הגדירה מבואה לדירה. אחר כך הוצבה בה קונסולה ישנה שהיתה ברשות המשפחה ונשלחה לשיפוץ ולצביעה מחדש. מעל הקונסולה נתלו שתי תמונות – לוחות לימוד של מבנה הפרח – שנקנו ב"דבורה שיק עתיקות".

 

בדירה הישנה ניצבו דלתות ההזזה של הסלון מול הכניסה. הדלתות והמשקופים הוסרו, ומרפסת הסלון "הוכנסה" פנימה. כך נפתח מול המבואה חלל מרווח, שבו נותרו כמה עמודים תומכים, ששימשו לעמיר כעוגנים. למשל, בלב החלל, נשענת אל עמוד תומך, מוקמה פינת האוכל - שולחן מעץ אורן עם משטח זכוכית, שהיה ברשות המשפחה שנים ארוכות. לשולחן שודכו כסאות מרופדים בגוונים משתנים של ירוק ואפור (גם הם מ"דבורה שיק עתיקות"). פינת האוכל צופה אל הנוף הירוק הנשקף מחלונות הזכוכית הגדולים, והיא רב שימושית: דיירי הבית יושבים ליד השולחן גם כדי לקרוא עתונים, להכין שיעורי בית ולעבוד על מחשבים ניידים. מעליה נתלה גוף תאורה בסגנון דני ("יאיר דורם").

 

משמאל למבואה נמצא הסלון, שבמרכזו ניצב פסנתר הכנף, ולצדו ספת שז-לונג אפורה (מבית B&B, "הביטאט") וכורסת פלסטיק אדומה שהיתה ברשות המשפחה. הספרייה הגדולה בחלל עוצבה כמחווה לעבודותיהם של ריי וצ'ארלס אימס, עם כתמי צבע רבועים. היא מוקמה על גב הקיר הכפול, שנבנה לצורך הפרדה אקוסטית מדירת השכן. את הנישה העמוקה שנוצרה בין שתי שכבות הבלוקים ניצלה עמיר להכנסת חיווט והסתרת מכשירי המדיה. הנישה החבויה בעומק הקיר (50 ס"מ) איפשרה לתכנן ספרייה שעומקה רגיל, 30 ס"מ בלבד, ללא התחשבות באילוצי המכשירים הטכנולוגיים.

 

בסיס שלוש הספריות שעוצבו לדירה הוא עץ אורן פשוט ללא ''עיניים'' ( צילום: אלעד שריג )
בסיס שלוש הספריות שעוצבו לדירה הוא עץ אורן פשוט ללא ''עיניים'' (צילום: אלעד שריג)

 

שתי ספריות נוספות, שתוכננו במיוחד לדירה והוצבו בחלל הפתוח המשותף, עוצבו בקו דומה. כבסיס נבחר עץ אורן פשוט ללא "עיניים", שלא מתחרה בפרקט עץ האלון הטבעי שבו חופתה כל הדירה. העץ הנייטרלי מדגיש את נגיעות הצבע – שחור, ירוק, אדום ולבן – בהן נצבעו דלתות ההזזה ומחזיקי הספרים.

 

מול דלת הכניסה הוצבה הספרייה הגבוהה מבין השלוש, והיא דו-כיוונית: בצד שפונה לכיוון הדלת תוכננו שתי מגירות למפתחות, שנראות מכיוון הסלון כחזית צבועה לבן (נגר: אלי כחלון). כדי ליצור תחושת ריחוף לא הוצמדה הספרייה לקיר, אלא הועמדה במרחק של כמה סנטימטרים ממנו. ספרייה שלישית, נמוכת קומה, הוצבה לאורך פינת האוכל, בתוך נישה בקיר המשותף עם חדר השינה של ההורים. מעליה הוסתר מיזוג האוויר.

 

רוב התאורה בדירה היא מסוג "אפלייט" – מנורות קיר המספקות תאורת אווירה ומאירות כלפי התקרה. ספוטים בולטים נתלו מעל הספרייה המרכזית בסלון, במרחב הציבורי וכתאורת מטבח. עמיר תכננה שימוש מועט באור ישיר, שמטרתו לסמן כיצד להשתמש בחלל, להדגיש רהיט או פונקציה (תאורה: "יאיר דורם").

 

המטבח נשאר במקומו המקורי, אך זכה לפרופורציות חדשות. הקיר המפריד בינו לבין הסלון בוטל. קיר הארונות הגבוהים, בו הוסתרו כל מכשירי החשמל, הוארך. על הקיר שמולו משטח עבודה ארוך וארונות תחתונים בלבד. סגנון הנגרות שנבחר הינו בקו מודרני ונקי, והארונות נצבעו בלבן בתנור. מזגן ישן הוצא ממקומו בקיר, והכיריים מוקמו מתחת לחלון שהתגלה מחדש ומוסיף אור לחלל. תכנון המטבח משאיר אותו נסתר מהסלון ומאפשר לדיירי הבית להשתמש בו ללא צורך לסדרו בבהילות.

 

החלק הפרטי  חולק מחדש. במקומה של מרפסת השירות ופינת האוכל בדירה הישנה נבנה חדר רחצה עם מקלחת, שמשמש את ההורים ואת הבת. צמודה לו מרפסת שירות קטנה, בה מוקם ארגז לחתולים, ומעליו ארון. מעבר פנימי ונסתר תוכנן לחתולים בין מרפסת השירות למטבח, והיציאה ממנו נראית כפתח עגול באחד מהארונות התחתונים.

 

מול חדר הרחצה, מעבר למסדרון, מוקם חדר השינה של ההורים, שהורחב וגדל על חשבון מרפסת הסלון של הדירה הישנה. לחדר זה תוכננו שתי דלתות – האחת נפתחת למסדרון והשנייה בקיר המשותף עם הסלון. ההורים, שהתרגלו לישון בחלל גדול, ביקשו לשמר את תחושת המרחב בחדר השינה החדש שלהם. כאשר דלת ההזזה פתוחה מקבלים השוהים בחדר השינה זווית ראייה רחבה לנוף שנשקף מחלונות הסלון. לעומת זאת, המיטה מוקמה במרכז החדר והיא אינה נראית מכיוון הסלון, גם כאשר הדלת פתוחה. מצד אחד של המיטה ארונות ונישה בנויה. מצדה השני שידה אפורה ומול החלון הוצב שולחן כתיבה.

 

בקיר המשותף לסלון וחדר השינה דלת הזזה גדולה ( צילום: אלעד שריג )
בקיר המשותף לסלון וחדר השינה דלת הזזה גדולה (צילום: אלעד שריג)

  

משקוף דלת ההזזה המפרידה בין חדר ההורים לסלון גובל בעמוד תומך, שמעבר לו נבנה קיר זכוכית קטן, שלא חוסם את המראה. האדריכלית חרצה חריץ עדין בתחתית העמודים התומכים, כדי לצמצם את הנוכחות שלהם בחלל.

 

מעל חלון הזכוכית הגדול בחדר השינה, שתופס קיר שלם, נתלה וילון בגוון סגול שקוף ("נוסבאום"), בחירה של בעלת הבית, שגילתה, לדברי עמיר, רגישות יוצאת דופן לצבע. "הצבעים שבחרה מאפשרים לצבעוניות נוספת 'לחיות' סביבם, ולא חוסמים", היא מסבירה.

 

חדר השינה של ההורים ( צילום: אלעד שריג )
חדר השינה של ההורים (צילום: אלעד שריג)

 

בהמשך שובצו שלושת חדרי השינה של הילדים – שניים בצדי הדירה, כפי שהיה בחלוקתה המקורית, חדר נוסף מוקם במרכז, על חשבון חדר הרחצה הישן, ואילו חדר השירותים המקורי הורחב לכיוון המרפסת הישנה והפך לחדר רחצה שני, עם מקלחת קטנה, שמשמשת את שני הבנים (קבלן: ניסים בוגנים).

 

>> לאתר של טולה עמיר לחצו כאן.

 

ועוד שני בתים שעוצבו באווירה אמנותית:

>> בית בגליל עוצב סביב יצירות אמנות ומארח אמנים מתחלפים

>> הווילה הנסתרת במוזיאון ישראל